מורה טוב.ה

בעידן הזה נראה שיש המון מורים לסוד האושר. הידע על החיים וכיצד להיות מאושרים נמצא בידיהם של כ"כ הרבה אנשים שמנסים בכוונתם הטובה להעביר אותו הלאה.

אבל ללא צל של ספק , למרות זאת, אנשים היום לא יותר מאושרים ממה שהיו לפני 100 שנים, או יותר. אולי אפילו אומללים יותר.

איך זה יכול להיות אני שואלת את עצמי?

ככ הרבה אנשים שטוענים שיש להם את המתכון ובכ"ז רוב האנושות מקדיחה את הקדירה?

ואז נזכרתי במשהו שקראתי לפני שנים:

הגדרתו של הדלאי לאמה למורה טוב.ה:

· מה ללמד

· את מי ללמד

· מתי ללמד

אני מסכימה איתו , ובזמן האחרון הוספתי לעצמי נדבך נוסף:

· איך ללמד

מה ללמד:

מורה טו.ב.ה צריכ.ה בעצמה לדעת את החומר שהיא מלמדת. לדעת פירושו להתנסות בו בעצמה. ללכת את הדרך בעצמה. אי אפשר ללמד שחיה בהתכתבות , אי אפשר לשנן ולדקלם. כלומר, אפשר- אבל זה ממש לא מועיל. לנסות ללמד מישהו מתכון שלא בשלת בעצמך זה מגוחך.

פעם כתב טוקבקיסט לשף אהרוני:

עשית את המתכון שלך לקציצות בדיוק כמו שכתבת, ולא יצא לי טעים כמו שלך.

ענה לו אהרוני:

זה בגלל שאני עשיתי אותו 1000 פעמים ואתה פעם אחת...

אם אתמקד באהרוני – הוא מלמד את מה שהוא עושה. ולכן מה שהוא עושה הוא יודע מעולה!

זהו מורה דרך.

ואם נתמקד בטוקבקיטס , זה יביא אותנו לנקודה השניה:

את מי ללמד:

אפשר ללמד רק את מי שבאמת רוצה ללמוד. לא את מי שמחפש קיצורי דרך ומתכוני פלאים, מי שמוכן לצאת לדרך בעצמו, להתנסות ולמעוד , שוב ושוב ושוב. זה state of mind להיות תלמיד. זו מוכנות לשים עצמך במדרגה יותר נמוכה מזו של המורה שלך ולפנות מקום לידע חדש. ידע שאין לך. זו ענווה וצניעות, זו פתיחות, חריצות ונחישות. לוותר על תפיסה עצמית של חכם ויודע. להבין שלמידה היא תהליך של התנסות ישירה וצריכה להיות מוכנות להיות במצבים שבהם פוגשים כישלון ואי הצלחה. זה חלק מהדרך. לעשות הכל מושלם מ day 1 זו לא תודעת תלמיד. מורה צריך לזהות את המוכנות הזאת לפני שהוא מציע את הידע שלו.

לא זו בלבד- את הידע המורה מנגיש לחפצים בו בלבד. להיות מורה זה לא להיות צליין או מיסיונר. אנחנו לא אנשי שיווק שמנסים למכור יותר. המורה הוא כמו מעיין שאליו באים לשתות. כשיש צמא, מחפשים מים רעננים וטריים. לא שניה אחת קודם.

וזה מביא אותנו ליכולת השלישית של המורה לדעת מתי:

מתי ללמד:

למידה מצריכה יכולת למידה. אם המיינד טרוד, מוסח, מדוכא, גאוותן- זה לא הזמן הנכון. ויותר מכך- מרתון מתחילים מהמאה מטרים הראשונים. מורה שנותן את כל הידע בהתחלה או בבת אחת, מפספס. צריך לדעת לבנות יכולת ולחשוף את התלמיד לידע בהדרגה, ככ שיכולתו של התלמיד לעכל חומרים מורכבים יותר מתפתחת. מורה הוא מומחה תהליך- יודע לפרק את הידע לחוליות וללמדן אחת אחרי השנייה.

קודם אני מלמדת ברכת השמש ורק מאוחר יותר אלמד כיצד לעמוד על הידיים.

ואז התוספת שלי:

איך ללמד:

זה שאני יודעת את החומר, זה שאני יודעת את המסלול , לא אומר שאני יודעת להעביר את הידע הזה הלאה. הוראה היא מיומנות. גם היא מיומנות המתפתחת מתרגול. אני לא חייבת להציל את העולם כבר שיצאתי מקורס מורים. אני יכולה להתחיל בזה שאני אשפר את מערכות היחסים שלי עם משפחתי וסובביי ע" שינוי התנהגותי ופיתוח סבלנות, הקשבה, הכלה, יכולת להציע ולא להטיף.

גם על ללמד יש להתאמן.

אפשר לצפות במורים אחרים מלמדים, בשיטות ההוראה שלהם, בדוגמאות שהם משתמשים. לקבל השראה. ואז לנסות בעצמנו- לראות מה עובד, איך לשנות ולשכלל. אם לא מבינים אותי סימן שלא הסברתי טוב. ללמד אדם אחד, שיים, אחכ קבוצה קטנה. זה שכר הלימוד שלי. לא שכר ההוראה.

כל ההתנסויות שלי בדרך משרתות אותי בתהליך ההריון והלידה שלי לעולם כמורה טובה.