ההבנה שאתה אחראי אך ורק על עצמך, שיש לך אומנם השפעה על אחרים, או ידע שחשוב לאחרים, אך אינך יכול לעשות דבר מלבד להיות ליד האחר במסע הפרטי שלו, היא מטלטלת.
היא משנה לחלוטין תפיסות יסוד של טיפול ותרפיה.
לכל אדם מסע פרטי משלו. מכסת סבל שרק ביכולתו האישית להוציא את עצמו ממנה. כי סבל טמון בתפיסה האישית ולא בנסיבות.
אתה יכול להציע ניסיון, ידע שרכשת, להצביע על כיווני פעולה אפשריים, אבל בעיקר אתה חייב להקשיב בלב פתוח. בלב אוהב. ובדר“כ , לא לומר דבר. מותר לשאול שאלות . כדאי לחייך בחמלה. לחבק. ותו לא.
להנחות לפעולה לעיתים יכול להחוות כמו הצעה לשחות במקום ללמד לשחות, לקחת אחריות על במקום ללמד כיצד לתפוס את המושכות. לכן, להציע. יותר טוב.
לכל אדם שביל משלו. זמן משלו.
אתה יכול ללכת איתו.
לא לפניו.
תמיד צעד ליד. או, אולי,עדיף, מאחוריו.