אני רוצה לכתוב על תשוקה

תשוקה ודחייה הם שני הכוחות הפועלים עלינו בעוצמה ובפניהם לרוב קשה לנו מאוד לעמוד.

תשוקה ודחייה הן פעימת הלב, פעימת החיים. זהו מנגנון ההישרדות הפועל עלינו. ראגה ודבשה.

הן גם שני גורמי המכאוב (מתוך חמש הקלשות- מספר 4 ומספר 5). מנגנון התמכרות- לרצות עוד

ועוד ממה שגורם הנאה ולברוח ממה שגורם לחוסר נועם. שני צדדים של אותו מטבע.

תשוקה היא כוח החיים, כוח היצירה, מה שמניע כוחות אדירים לעבור מ 0 ל- 1.

ללא תשוקה אין חיים- בני אדם נוצרים מתוך אקט של תשוקה. 

זה כוח ככ חזק שלרוב גם אם אנחנו יודעים שלא נכון ולא בריא לנו לפעול מתוך תשוקה – היא חזקה מאיתנו. ויעיד כל נגמל מאלכוהול, שוקולד או מערכת יחסים רעילה.

יתרה מזאת, לא מעט אנחנו משתוקקים לתשוקה – לא מעט צעירים וצעירות מגיעים אלי ומעידים על מערכת יחסים נפלאה שיש להם אבל אין בה תשוקה. הן מרגישות שהאדם נכון להן ומיטיב עימן, אבל מתענות על כך שהן לא נמשכות אליו בטירוף...

כל יצירה חדש מגיעה מתוך תשוקה. היא מנוע רב עוצמה שמוציא לפועל מן ה "אין" אל ה "יש". מרעיון אל הגשמה. ומתוך הכוח הזה נולד משהו חדש ומתגשם. אבל.... אחרי פרק זמן מסויים התשוקה דועכת, העניין פוחת ואם לא מצטרף למשוואה כוח נוסף- מה שנולד, מת.

הכוח הנוסף הזה הוא המאמץ וההתמדה. טפס. 

כאן מתחילה העבודה האמיתית. לתנות אהבים זו לא בעיה. ולאחרי 9 חודשים הילד נולד. עכשו מתחילה העבודה הקשה. להתמיד בלטפח, להזין , להעצים, להשקות.

זו ההגשמה האמיתית. ללא כוח היצירה , התשוקה, לא היה נולד דבר. ללא המאמץ והטיפוח הוא לא ימשיך להתקיים.

זה ההבדל בין התאהבות לאהבה. 

סופרים וספורטאים (ועוד) מעידים על העבודה המתמשכת בדרכם אל ספר או להישג גופני. 

אין קיצורי דרך. ולרוב גם ההנאה אינה המרכיב העיקרי והמרכזי בדרך. הן קמות כל בוקר אל העשייה, אם יש תשוקה ואם אין. 

אנחנו בעידן המלבה את התשוקות. עושה מניפולציות על מערכת ההפעלה הכי בסיסית שלנו. עידן הצריכה שמשכנע אותנו שעוד זוג נעליים יעשה אותנו מאושרות. מערכות יחסים לא מחזיקות מעמד זמן ממושך אולי בגלל הקושי לצלוח תקופות קשות.

היציאה מעבדות לחירות תלויה לא בכיבוי אש התשוקה ולא בחיפוש נואש כיצד ללבותה, אלא כיצד לחוש אותה, להכיר בה, להשתמש בה כמקור אנרגיה ולהמשיך להזין את תוצריה בכדי שישגשגו.