תמיד התקנאתי בחברותיי שיש להן אחיות. אם זו משפחה של ארבע בנות, אז בכלל (ויש לי כמה כאלו!!). האנרגיה הזאת והאחאות (sisterhood) נדמים בעיניי שאין להם תחליף.
אחים הם הדרך שלנו להתאמן על מערכות יחסים. קבוצת השתייכות, הפרשי גילאים, הורים מנגד, דמיון, שוני. יחסים שיש בהם הכל.
ואחיות בכלל.
לי אין אחיות , יש לי שני אחים, מקסימים. מערכות היחסים עימם השתנתה לא אחת עם השנים. התקרבנו, התרחקנו, התקרבנו שוב, רבנו, התווכחנו, צחקנו. הכל יש שם כל הזמן. אבל הם לא אחיות.
או לפחות מה שאני רואה בעיני רוחי כאחיות.
רוב חיי מילאתי את החוסר הזה בחברות. תמיד יש לי המון חברות. חברות קרובות מאוד ואינטימיות שאני יכולה להתקשר אליהן בכל שעה גם אם לא דברנו שנה. עם זאת, נוכחתי שבכל זאת יש הבדל... בין אחות לחברה. לא משנה כמה טובה וקרובה.
לפני עשר הייתי שותפה לבנייתה של קבוצת לימוד בדרך היוגה. היתה מורה, היו כמה נשים שחפשו הנחייה ותמיכה , נפגשנו ולמדנו יחד. למדנו יחד דרך החיים. נפגשנו אחת לחודש. שיתפנו והתפזרנו כל אחת לדרכה. איך שהוא השיח איתן היה אחר. כאילו גדלנו באותו בית. דברנו באותם מונחים, התבוננו דרך עדשות דומות.
עם התפתחות הטכנולוגיה גיליתי עוד חברות שדברו את השפה שלי. דרך הפייסבוק, התגלו "קרובות משפחה" שגדלו איתי בתוך אותו הבית חסר הגבולות והמימדים. הרגשתי מובנת בדרך שלא הכרתי קודם. פתאום גיליתי סוג אחר של חברות, דומה יותר ל אחאות. משפחה רוחנית.
בסנסקריט מכנים זאת סנגהה.
אז יש לי כמה אחיות רוחניות. אחיות מבחירה. אחת גדולה וחכמה, השנייה פיקחית ומסורה, הקטנה רגישה ועמוקה. ויש עוד כמה. הפכתי למרובת אחיות.
הן מדברות ואני מרגישה את הלב- למרות שאנחנו לא חולקות זיכרונות ילדות וגם לא ככ הלכנו מכות, כשאני מדברת , אני יודעת, שמאי פעם, בגלגולים קודמים אולי , הן מבינות היטב את כוונתי ואת ליבי.
אז מה זאת משפחה רוחנית? משפחה רוחנית היא משפחה שיש לה דרך לעשות יחד. היא מהווה רחם מכיל ומוגן, בטחון, שפה משותפת, אהבה וחמלה, חוסר שיפוטיות, קבלה מוחלטת. יש לה דרך משותפת לעשות יחד. מסלול התפתחות ולמידה.
היא נטולת הגדרות, חסרת גבולות וזמן, חסרת תנאים. מובילה אל מקום אחד בלבד.