אופקשה - השתוות הנפש (Equanimity)
- sigayayoga
- 29 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
" בואי נעוף מפה " אמר לי אישי לפני שבוע. "לאן נעוף?" שאלתי אותו. " אין לאן לברוח!"
לערבה.
"יש שם הרבה פחות טילים . נישן כמה לילות בשקט ונחזור."
אחרי שבוע של ריצות מטורפות למקלט השכונתי שבבית הספר ממול (ככה זה מרכז תל אביב), כמו כולנו היינו מותשים.
בירידה מדימונה אל כביש הערבה היה כטבמ אחד.
כשהגענו אל חאן דרך הבשמים, הבטיחה לנו המארחת שלנו שאין פה אזעקות.
10 דקות לאחר מכן פילחה אזעקה את האויר.
אבל זהו.
היינו שם ארבעה ימים שקטים.
הערבה חמה ומלאה זבובים כמו בגהינום.
אבל היא יפה, פותחת לב ומרגיעה. היא גן עדן.
ובין שני אלו נחנו שנינו: מתחבאים מהחום ביום ויוצאים אל המרחבים בערב, שוכבים מתחת כיפת הכוכבים, שאין כמותה בכל מקום אחר בארץ, בלילה.
היה נעים.
מאוד.
מלבד צליל הדאגה המתמשך ברקע מאחור (לילדים שסירבו לבוא איתנו, הדירה בתל אביב הנתונה לסכנת הריסה מדי יום, וכמובן המצב שלא נראה שהולך לכיוון טוב בכלל כשמי שמנהיג את העולם הזה בכלל ואת ארצנו הקטנטונת בפרט אלו חבורה של מטורפים חסרי בינה)
היה שם סוג של שלווה.
שלווה היא הביטוי החיצוני של מצב פנימי עמוק יותר. היא משאת נפשם של השואפים הרוחניים מכל סוג.
להתהלך בעולם בשקט פנימי, בקצב אחר.
שלווה זו ההוויה להיות יציבה אל מול גלי המציאות המשתנים.
להבין ולא רק בראש שככה זה- "פעם למעלה פעם למטה" (שר שמוליק קראוס)
לגלוש על הגלים הסוערים ביציבות.
השתוות הנפש , אופקשה , קוראים לזה בסנסקריט, ביוגה.
זו איכות הלב (אחת מארבע) הנובעת מתוך תרגול מתמשך ומתוך כוונה.
כמה קשה לשבת כך מול הזוועה והיופי.
כסוער וקשה מאוד מאתגר לזכור שלשם מכוונים.
מהר מאוד אני בביקורת, בכעס, בתסכול, ביאוש...
אבל כל החוכמה זה לראות איפה את בדיוק בזמנים הללו.
האם את יכולה להיות שוות נפש , כלומר להכיל את הסערה ולפעול בצלילות?
כשנעים ויפה בחוץ זו לא בעיה. אפשר אפילו לטעות ולחשוב שככה בדיוק זה נראה.
אבל דוקא ההפך מהשלווה בחוץ, כשמאוד קשה בפנים, זה הזמן לבדוק כמה אני אכן יכולה להיות בהשתוות הנפש ללא העדפה.
לראות את החוקיות של החיים המשתנים כל הזמן.
"איך שגלגל מסתובב לו" ממשיך שמוליק קראוס.
כנראה זו הסיבה שאנשים זקנים קרובים לכך יותר. הם כבר נוכחו מספיק פעמים לאורך חייהם שככה זה.
אני מכוונת לחוכמה הזאת כבר עכשו, לא כשאהיה יותר זקנה.
להתאמן לפתח יכולת הבחנה, ויוקה, לזכור ולהתאמן. מתישהו זה יגיע.
Comments