בין יוגה ליוגה תרפיה

האמת, מימיי לא רציתי להיות מטפלת. 

אהבתי והתעניינתי בנפש האדם, אבל ממש לא רציתי להיות פסיכולוגית. לטפל.

לימים כשמסע חיי הביא אותי אל היוגה – הרגשתי שמצאתי את האפיק, את הנתיב: 

לאדם יש את המשאבים לרפא ולטפל בעצמו. 

ככה זה התחיל לפני 25 שנה.

ואז, בשנים האחרונות התפתחה הפרקטיקה של יוגה תרפיה. זה הופך להיות מקצוע. התמחות.

ומי שהמכירים אותי יודעים, שאני נעה בחוסר נוחות בתוך ההגדרה הזאת של יוגה תרפיסטית.

אני מורה ליוגה. לא מטפלת.

מערכת היחסים של מטופל- מטופל מגדירה "טיפול"- לתקן משהו שהתקלקל. 

אבל התבוננות מעמיקה בחיים מגלה שמעט מאוד מתקלקל. 

המערכת גופנפש שלנו יוצאת משיווי משקל. ככה זה וזה בלתי נמנע. החיים ותהפוכותיהם מוציאים אותנו מאיזון. אלו החיים- התנועה אל עבר שיווי משקל. אם היינו בשיווי משקל כל הזמן – זה היה מוות.

ולכן הציפיה להיות כל הזמן בטוב, בשקט, באיזון, היא מוטעית. היא גורם לסבל. לדוקהה. 

הקונספט שיש מישהו אחר שיתקן אותך, שיאזן אותך, שיסדר אותך, מוטעה (ברוב המקרים, לא באזורי הקיצון. כי יש מצב שצריך עזרה מידיו של איש מקצוע). 

יש לנו יכולת טבעית מולדת "לתקן" את עצמנו. עיינו ערך פצע שמצטלק בעצמו. או שפעת. או קלקול קיבה. 

בסנסקריט ובפאלי מופיעה המילה- "בהוונה " טיפוח.

לא טיפול.

טיפוח.

תפקידו של המורה ליוגה הוא לתת כלים לטיפוח ההכרה. 

תפקיד היוגה תרפיסטית הוא לתת כלים לטיפוח בריאות. ותמיד יעבור דרך טיפוח של המיינד. 

זה מרחב מעצים. שמעודד עצמאות ואי תלות, אבל גם מערכת יחסים מיטיבה. 

אנחנו לא מטפלות. אנחנו מטפחות. 

טיפול מניח שלאדם אין את היכולת או את העצמאות, לעשות את הדרך בעצמו.

טיפוח אומר- יש לך הכל בפנים. את.ה פשוט לא ער.ה ומבחינ.ה ולכן כל התהליך הוא לאפשר לגלות שיש לך הכל. שהכל שלם ומושלם. שאת.ה בסדר גמור ופשוט צריכ.ה קצת תמיכה. הדרכה. הכוונה. זה הכל. 

המילה תרפיה משמעה "לשרת את האלים". למדתי את זה מנעמה אושרי. 

התכלית של דרך היוגה היא שירות לא אנוכי . ע"ע הבהגווד גיתא. זו ההגשמה העצמית שהיוגה מכוונת אליה. זה תפקידו של "הרואה"- קודם לראות, ואח"כ לפעול בעולם ככזה. 

אז אם היוגה היא דרך לגילויו של "הרואה", יוגה תרפיה היא הדרך להנכיח את "הרואה" בפעולות , בחיים, בעולם.  לפתח את היכולת לפעול במיטביות. להפסיק לפעול בצורה אוטומטית, סמסקרה, ע"פ הקלשות- תשוקה, דחייה, פחד. אלא לפעול בבגרות ואחריות. להנכיח את יכולת הבחירה.