מאוד אהבתי את הסרט תלמה ולואיז. ולמרות הצביטה שבסופו עם ריחופן אל מותן, התחושה שלוותה אותי היתה , לצד הצער, התרוממות רוח. הגיבורות לקחו גורלן בידן ועפו אל החופש.
לצערי לפני שבועיים התעופפה אל מותה אשה יקרה לי מאוד שלא הייתי בקשר רציף עימה בשנים האחרונות. מכוניתה נמצאה מרוסקת במורד מעלה עקרבים לאחר מספר ימי חיפוש אינטנסיביים מלווים בדאגה וחשש לחייה. ימים ספורים קודם לכן השאירה מסרים מאוד ברורים ברשת, בהם הצהירה על כוונה להביא למותה.
המכונית המעוכה והידע שהיה לי ,בדבר הסיכוי שזה מה שתעשה, מלאו אותי כאב עצום וצער. שום התרוממות רוח לא היתה שם, שום מחשבה על חופש ועל מעוף הציפור. היו בליבי מחשבות על בדידות, על כבילות ועבדות למחשבות שלנו, על מצוקה גדולה , השערות על אי שפיות זמנית וחוסר יכולת לראות נכוחה עקב כך.
עם הימים החולפים, עלו בי גם כעס ותיסכול. מותה של עמיתתי הכה גלים שאת אדוותיהם אפשר היה לראות עד לאופק. בחוויה שלי המוות הזה היה כל כך אלים, לא רק מהדרך בה הוא בוצע (בהנחה שהיא לחצה על דוושת הגז , ולא שאיבדה שליטה על ההגה), אלא גם מהבחירה לסיים כך מבלי לאפשר לאנשים האוהבים אותה לדעת ולתת להם הזדמנות להגיד כמה מילים.
אני יכולה להבין מחשבה והוויה אנושית של "טוב מותי מחיי". לא אחת אנשים הסובלים מדיכאון, מאובדן תכלית, מוצאים עצמם מהרהרים ברצון לשים קץ לכל הסבל הזה. דיכאון הוא מחלה קשה. לא אחת החשיכה השורה בהכרה , שלא מבחירה, מונעת מהסובל לראות אור בקצה המנהרה, או סתם את המציאות השלמה.. הטרגדיה הגדולה של מחלת נפש, או הפרעה , היא, בין היתר, שאין עם מי לדבר. כלומר, הסובל, הלוקה בראייה מעוותת שלא באשמתו של המציאות, אבל נראה בריא לחלוטין ואינטלגנטי מאוד, מסרב להכיר במצבו ויתרה מכך, מונע מסובביו האוהבים לעזור לו. הוא דוחה אותם מעל פניו.
וכאן ה אובדן הוא כפול (לפחות). לא רק שמאבדים אדם אהוב, אלא ,גם נותרים עם עניינים לא פתורים, מחלוקות וקונפליקטים שנותרו תלויים באויר. המתאבד קטע את האפשרות לפתור, לגשר, לשוחח. לעזור ולתמוך. אבל המתאבד בד"כ לא מודע לכך.
למען הסר ספק, זו דעתי בלבד. זה הידע שיש לי (ויתכן שאינו מדוייק ואינו שלם) ואני שוטחת את הרהוריי בפניכם. השתדלתי להיות קצרה וממוקדת, מן הסתם יש לי עוד הרבה מה לומר. במסגרת עיבוד האובדן שלי מולה, והעינינים הלא פתורים שיש לי עמה, אני פוגשת את עצמי ובונה לעצמי מסלול של חמלה עצמית לנגד הכאב והחלל שהותירה מאחוריה והשפעתו עלי. וסולחת לה ולי.