סרטן (אונקלוגי- גוש , כמו סרטן השד) מתחיל בקטן ומתפשט. ככה גם טרור. מתחיל מקומי ואז חבר מביא חבר והוא גודל ומתפשט. לא רק במדינה אחת, אלא לכל העולם. גרורות.
סרטן בהתחלה- פשוט יותר לטיפול, עם סיכויי החלמה טובים יותר. אם הוא מתפשט- זה כבר יותר מורכב. הנשקים הכבדים נכנסים לתמונה- כימותרפיה למשל.
ככה גם בטרור. טרור מפושט מסובך יותר לטיפול.
נעם רותם תרגם את שירו של לו ריד – חרב דמוקלס כך:
כימותרפיה מחסלת טוב ורע בלי להבדיל... אז הם הורגים כדי להציל
אני משערת שההקבלה ברורה.
והטיפול קשה בד"כ ארוך , יש לו תופעות לוואי לא נעימות קשות /קשות, מצריך סבלנות ויכולת להכיל את ההרגשה הקשה ותחושת החולי
האם זה מנחם? ממש לא בטוח.
אבל כל חולה אונקולוגי יודע.ת שתקווה משחקת תפקיד מאוד מאוד חשוב בתהליך ההחלמה. ויודע.ת שהחיים לא יהיו אותו הדבר , אבל יהיו חיים. ומכיוון שפגשתי סרטן לא אחת בחיי- בעצמי, אצל ילדי השני ז"ל, אני מלמדת תלמידות ותלמידות שמתמודדים עם סרטן, אני יודעת: אצל חלק ניכר מהמחלימות והמחלימים התקווה מחזקת ומאפשרת לעבור את הימים הקשים ביותר.
והחיים אחרי- הם אחרים ולא מה שהיו קודם, אבל לא אחת – יותר טובים. סדרי העדיפויות השתנו, אורח החיים ועוד. ההבנה שמה שחשוב זה להעצים את הטוב בחיינו, ולהסיר מה שמיותר ומחליש.
הצער, הפחד, הכעס ושאר רגשות קשים הם אורחים שממאנים לעזוב את בתינו כרגע. אבל הדיירים הקבועים- האהבה, התקווה, הנדיבות ועוד- הם בעלי הבית. בל נשכח זאת.
סרטן יודעים יותר ויותר איך למגר. טרור? לומדים עכשו. וכמו בכל למידה – יש שכר לימוד.
חיבוק לכל מי שכאן. וגם למי שלא.
יום טוב ככל הניתן בתפילה/ כוונה לאהבה וחיבור.