לפני שנים ספרה לי חברה שבתה בת ה 7 שהתחילה לשחק שחמט שאלה אותה למה המלך הוא השחקן החשוב על הלוח בעוד למלכה יש את כל הכוח וההשפעה.. שתינו התפעלנו מתבונתה של הילדה והמשכנו לחפור בנושא גברים נשים ומה שבינהם.
לימים הכרתי אישיות מחוננת התחום השיווק שהלוגו שלה הוא ... המלכה של השח. עברתי איתה תהליך מדהים בלי לשים יותר מדי משמעות על הלוגו שלה. כן, הבנתי, מלכה , מלכה...
ואז , כמו הרבה פעמים, ארע אירוע קטן וממש ממש לא משמעותי אמש, ונפל לי האסימון. אני המלכה! וזה ממש לא שהמלך הוא הגבר שלי. המלך הוא בתוכי.
המלך הוא עלום , נמצא שם פנימה, יש לו קול פנימי חלוש ומעודן. כוחי שלי הוא בפעולה החוצה. אני האקסקיוטרית. יש לי הכוח לעשות מה שאני רוצה, יש לי הכוח לעשות כל מהלך, בכל כיוון. אבל כדאי, כדאי מאוד שאקשיב לאותו קול פנימי נסתר, שאין בו כמעט תנועה (אין בו בכלל, אבל נניח לזה לעת עתה) כדי לכלכל צעדיי בתבונה ולהשיג את מטרותיי. אני המלכה, אבל כדאי שאדע שיש בתוכי מלך.
אם אני לא מקשיבה לו, לגולם הזה התקוע במשבצת שלו, אני מתרוצצת על הלוח ומכבה שריפות. טורחת לגונן עליו. במקרה הטוב, אני מפתחת איזו שהיא אסטרטגיה. אבל אם אני מקשיבה לו, מחוברת אליו, או אזה אני #מלכה. מלאת הוד והדר, מהלכת על השטיח האדום זקופה, בטוחה ומלאת עוצמה בידיעה הפנימית שיש לי את היכולת האינסופית לממש את כל הפוטנציאל שבי.
לאלו שקשה להן עם השפה גברית- נשית , שיחליפו את השחקנים לשחקניות. ואם אתה גבר- אז יכולת הפעולה שלך היא המלכה. סתם בשביל להוציא את הדיון הזה ממסגרות של #מיגדר.
אני מתה על משחקים. רוב המשחקים הם המיקרו קוסמוס על חיינו, על האמיתות הגדולות והחוקים להם אנחנו כפופים. לשחק על הלוח זה לפתח את היכולת לשחק בחיים. בעבר כתבתי על משחק המונופול. נראה לי אני הולכת לחקור את הנושא הזה...