אלוהים, מוסכניק וכירורג

"אֱלֹהִים שׁוֹכֵב עַל גַּבּוֹ מִתַּחַת לַתֵּבֵל,

תָּמִיד עָסוּק בְּתִקּוּן, תָּמִיד מַשֶׁהוּ מִתְקַלְקֵל".

י. עמיחי.

תמיד אהבתי את השיר הזה- והיא תהילתך. בזכות המורה המיתולוגית שלי לספרות אלדה עתיר.

נזכרתי בה השבוע כשצפיתי בסדרה "חולי אהבה" (לא נעסוק בדעתי עליה כרגע.) האזינו לחנה לסלאו (בסרטון המצורף) מטיפה באילת זורר את משנתה על כירורגים- שהם חושבים שהם אלוהים: יכולים לפתוח אדם ולתקן את מה שהתקלקל...

אתמול המתינה משפחתי מחוץ לחדר הניתוח לדיווח של הכירורג שלי (הכל בסדר).

המנתח שבע הרצון תיאר בפניהם את כל מה שלא השתבש וסיכם ב "הכל עבר חלק".

"המצב לא היה כ"כ טוב כמו שתיארת לנו" טען כלפיי צעיר ילדיי.

"למה לא?" שאלתי.

"לא ספרת לנו את כל הסיכונים".

"ובכן", עניתי לו "הסיכונים כ"כ קלושים שהסכנה שיתרחשו קטנה מכדי שאזין בה את תשומת הלב שלי ושלכם. הכירורג מחויב לתאר את כל התמונה. והבחירה שלי היא במה להתמקד. לא היה טעם לדאוג ולהדאיג אתכם. לא הרגשתם שאני רגועה?" חששתי שהם חושבים שאני מסתירה מהם מידע.

"לא. לא" מיהר להרגיע אותי "אבל את בדר"כ רגועה. בגלל המדיטציות שלך".

חייכתי. יש פירות לתרגול.

אז כמה תובנות  שמפתח תרגול היוגה:

1.      מכוניות מתקלקלות, אנשים נפצעים או חולים – זה לא שיבוש ולא תקלה, אלו החיים. לפעמים צריך ואפשר לתקן. לפעמים לא...

2.      לא הכל אפשר לתקן- לא המוסכניק ולא הכירורגית. לכן רצוי להתאמן ולעסוק ברפואה מונעת (גם זה בגבול מסוים). ואז- לשחרר- אני עושה כמיטב יכולתי ויש דברים שהם מחוצה לה. מקבלת. 

3.      המחשבה שמה שקורה לנו לא אמור לקרות, שהציפייה שהגוף שלנו יהיה תמיד בריא, שחיינו בטוחים ויציבים ושיש לנו שליטה- כל אלו ועוד גורמים לסבל. זו אשליה. זה טבעם של החיים: אין לנו שליטה על דבר, אלא על הפעולות שלנו (אם מתאמנים על זה). גם אם אוכלים בריא , מודטים, מתעמלים ועושים הכל נכון לפי הספר, לעולם הציפיות שלנו יפגשו אכזבות. מה שאומרים באידיש- האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק.

4.      כמה תשומת לב ומשקל אנחנו שמים על מה שיכול להשתבש. זהו הלך רוח הישרדותי- כדי לשרוד עלינו להיות דרוכים לצפות לסכנה שתגיע. כי מן הסתם, היא תגיע. אבל רוב הזמן הסכנה לא שם. הרוב דווקא טוב, אבל הוא סמוי מן העין ומובן מאליו. כמה אנחנו באמת שבעי רצון מהבריאות שלנו? מהמשפחה שלנו? חברים? העובדה שאנחנו חיים תחת קורת גג ? יוצאים להליכה ואוכלים טוב? ועוד ועוד ועוד.... משפחות החטופים והלוחמים יעידו כמה כל אלו אינם מובנים מאליהם. "היה טוב, לא ידענו כמה" ציטטה פעם מורת דהארמה שאני מעריכה. בתרגול הרוחני אנחנו מתאמנים בלצאת מה "mode" הזה. רוחניות רואה מהצד שני של הסכנה את הרצון לחיים. כוח החיים הפועם.

5.      ובהמשך לזה- הטוב מתגלה לא אחת ע"י ההפך ממנו. כלומר בדיעבד. ולכן כדאי מאוד מאוד להתאמן על לראות את הטוב ולא את הרע. זה מצריך אימון. זה מחדד את ההבחנה ואת האיזון הנפשי. מה שנזין אותו בתשומת הלב שלנו- יגדל בחיים שלנו.

6.      האימון והתרגול מפתחים בנו יכולת לראות את הדברים כהווייתם: -למשל שהכל משתנה זמני וחולף ואין דבר יציב וקבוע. כדבר השיר "משורה ישחרר רק המוות"-שכשמתבגרים הגוף מזדקן וכמו מכונית ישנה, הגוף צורך "זמן מוסך" רב יותר (ע"ע כירורג)-שיש בנו את היכולת להתמודד עם כל מה שמגיע (טוב, טוב, עם רוב מה שמגיע)-ויש עוד מן הסתם, מוזמנות להוסיף

7.      "האימון הוא המאמץ להתייצב באימון"- כלומר, לא להיאחז בתוצאותיו, אלא להתמקד בתרגול יומיומי. הוכחה ענקית עבורי שילדיי חווים אותי רגועה. ממש, אבל ממש לא מובן מאליו .