לטעום את המנגו

פוסט לא פופולרי לא חייבים לקרוא.

כל כך הרבה מורות ומורים יש ברשת. אלופים בללמד את הדרכים אל האושר. מאות שיטות, אלפי שיתופים. לכולם הגורואים הלאלו יש את הידע הנכסף. רק תבוא תקשיב להם- תמצא את עצמך. תרחפי בשלווה מעל ענני החיים.

כל כך הרבה ריטריטים בכל רגע נתון- עם קערות טיבטיות, בלעדיהן, עם ריקודים שמאניים, נשימה מעגלית או סודית. לכולן יש את הסוד שאנחנו מחפשים מתחת לכל אבן ותחת כל שיח רענן.

סרטונים ברילז, בסטורי ,בסטטוס- אלפי מורות ומורים שיש להם.ן את התשובות

כולם מעבירים ידע. ידע. אבל ידע על אמת אי אפשר להעביר.

פעם היה דבר כזה שולייה. ילד היה צמוד לאביו או לאימו ועוזר, מתבונן, רץ. עושה עבודות פשוטות לפי יכולתו ומתפתח. תהליך. הידע בא מתוך ההתנסות.

היום הולכים לבית ספר כדי ללמוד- עושים קורסים. מי שהיה עיתונאי מוצלח , שחרש ברגליו את הדרך, פיתח את השיטות שעבדו לו, אירגן אותן ועכשו הוא מוכר את הידע הזה. בית ספר לתקשורת. למשחק. למוזיקה. למנהיגות. אקדמיה.

הידע הזה שנאסף חיוני וחושב. אבל הוא לא מחליף התנסות של אלו הבאים ללמוד אותו. עליהן ללכלך את הידיים. לטפס ברגליים, ליטירלי, במעלה ההר. להרגיש איך זה. ללמוד על- לא עובד. ללמוד את- עובר רק דרך המאמץ.

אין קיצורי דרך. אפשר ללכת לריטריט. ליהנות. לקבל השראה. אבל מה שתגלו שם לא יעשה אתכם מאושרים.

האושר יתגלה רק בצעדים הקטנים הסיזיפיים היומיומיים המשעממים והרפיטטיבים. שוליות של החיים.

הסיבה לסבל האנושי היא ידע. לא אמא שלי, לא הממשלה, לא החיים המחורבנים. אלא הידע שיש לי על כל הרעיון הערטילאי הזה שקוראים לו חיים. הסיבה לסבל היא ידע שגוי. אוידיה. מה שיחרר אותנו מהסבל הזה הוא גם ידע. אבל לא ידע שלומדים אותו ומשננים אותו מקריאה או מהאזנה. אלא ידע שבא מתוך החוויה הישירה של לגעת בדברים. רוצה להיות שף? תתלמד אצל שף. תרחץ כלים, תקלף מלפפונים. 2000 ביום. תשטוף את הרצפה. תסתכל איך הוא חותך את העגבנייה. איך הוא מודד בקצות האצבעות את כמות המלח המדוייקת. תחקה אותו. תטעה. ושוב תטעה. ותצליח במקרה. ותנסה שוב ותפספס. אחרי 155 פעמים אולי תצליח ותבין למה. ואחרי 180 פעם יהיה לך את זה.

רוצה להיות מורה ליוגה? לכי למורה. עזבי את האפליקציה. מאפליקציה לא נהיים מורות ליוגה. תתרגלי את התנוחות, את הנשימה. שנה שנתיים, חמש. אולי אפילו יותר. תסתכלי על המורה שלך, מה היא עושה, תחקי אותה, תחפשי מה מדוייק ונכון לך. תחקי את עצמך. תיהי אסיסטנטית. תטעי. תנסי שוב. אל תלמדי מה שאת בעצמך לא גילית. זה לא יעזור לאיש.

כל כך הרבה מורים, כל כך הרבה ידע. כל כך הרבה בורות.

חייבים לטעום את המנגו, לא לתאר אותו, כדי לדעת אותו.

"לדעת אישה" כתוב בתורה. זו חוויה. ידיעה היא חוויה. לא מילים שמשננים אותן.

לפני שאת רצה ללמד, תזכירי לעצמך שגם למורה שלך לקח זמן. הריון לא מקצרים. 9 חודשים , לא משנה איך נהפוך את זה. נכון שללמד זה חלק מתהליך הלמידה. אז בצניעות. חברה אחת או שתיים, את אחותך, אולי חברה של אמא שלך. תתייעצי עם המורה שלך, זו לא בושה.

את הידע הזה לא משווקים. הוא מיועד למחפשי אמת נחושים שמוכנים להתאמץ. זה לא מתכון בחמש דקות. זה לא לקנות טייצים של לולולמון ולהצטלם לאינסטגרם. "אלו יוגה" זה יפה, אבל זו ממש לא העניין.

תחזיקי את המנגו, תריחי אותו, תמששי את הקליפה. תקלפי אותו בעדינות. תטעמי. אם הוא בוסר, חכי קצת ואז תטעמי שוב. רק אז אפשר להעביר את זה הלאה.

זו יוגה.

עבורי.