העץ הנדיב

כשהייתי ממש ממש צעירה קבלתי את הספר "העץ הנדיב" מתנה מחברה.

וממש ממש אהבתי אותו.

לימים נתתי אותו מתנה לאמא שלי.

בשנים האחרונות אני עדה למתקפה חזיתית על הספר הזה וגם להפתעתי הרבה ראיתי שיצאו לו "סופים" שונים או גרסאות שונות

למשל-

"העץ שקבע גבולות בריאים"

או, "העץ הפולני".

עבורי , למן הרגע הראשון היה שם משהו אחר, מדויק בשבילי.

ביוגה אפשר לקרוא לזה "התמסרות"- אישוורה פרנידהאנה, או בהקטי, או אפילו- "פעולה ללא אחיזה בפירות הפעולה".

בפשטות, אשר לקרוא לזה "דאנה" תרגול בנדיבות הלב.

אז נכון שבעידן שמבקש לשפוך אור על שימת גבולות- נושא ממש חשוב ועקרוני- הנתינה ללא גבול של העץ עשוייה להראות הקרבה, או ביטול עצמי... אבל אני לא מתחברת לסיפור דרך השער הזה.

הנתינה של העץ מבחינתי נובעת מהמהות שלו (ושל כולנו)- נתינה ואהבה ללא תנאי. תמיד יש מה לתת, אף פעם זה לא נגמר. זו נביעה, כמו ממעיין.  וגם כשחושבים שאין עוד- מסתבר שיש...

הנתינה ללא תנאי לא באה על חשבוננו ולא פוגעת בנו. זו המהות שלנו.

הימים הללו הם שארית ימיה של אימי.

כבר זמן ארוך שלכאורה אין לה מה לתת לי... לכאורה. כל חיי היא היתה שם לתמוך ולתת. היא גידלה אותי כמיטב יכולתה וטיפלה בילדיי במסירות שאין כמוה.

בערוב ימיה, כמו בהזדקנותו של כל אדם, ניטלות ממנה יכולותיה בזו אחר זו. היא כבר לא יכולה לתת דבר חומרי.

אלו ימים שבהם אני נותנת לה. מטפלת, מתאמת , מביאה רופא ואחות כשצריך.

ובכל זאת... אני מוצאת שכמו האיש בסיפור, מעצם העובדה שאני באה להיות איתה, אני מקבלת. זו אהבה טהורה. זו הוויה. רק מעצם העובדה שאני יושבת לידה ומחזיקה לה את היד.

היוגי המבקש הגשמה עצמית בעולם, תשובה לשאלה "מי אני?". הגילוי העצמי מאפשר הגשמה- הגשמת התפקיד :פעולה מתוך יעוד, מתוך הדהארמה, שליחות. דרך היוגה מכוונת אותנו להתבונן בסקרנות בעולם ולהבין מה העולם צריך ואז לתת מענה לצורך הזה ללא ציפיה להכרה או לתודה.

הבעייה שכשאנחנו לא נמצאים במקום שאנחנו מתיימרים להיות בו. אי אפשר לזייף את זה. כשאנחנו לא יכולים לאהוב ללא תנאי ומזייפים- אנחנו משלמים על זה מחיר.

אהבה ללא תנאי היא אם מניקה תינוק- כל עוד ההיא מניקה יש חלב (חשוב לא פחות שהאם תדאג לעצמה ולבריאותה ע"מ שתוכל להמשיך להניק). ולכן לעץ יש תמיד מה לתת. תמיד יש לנו מה לתת.

וגם לאיש בסיפור- תמיד יש מה לקבל. כי באמת אנחנו לא צריכים עוד ועוד חומר. אנחנו  צריכים אהבה וקבלה רדקלית ללא גבולות. וזה מה שהעץ נותן. ולכן הוא מאושר. יש לו את מי לאהוב...