top of page
  • תמונת הסופר/תsigayayoga

למה.

למה זה קרה לנו?

מה עשיתי שהביא לתוצאות האלו?

An empty old wooden swing

כשזהר מת חיפשנו סיבות למחלתו ולמותו:

אולי חומר הבידוד בגג של ביתנו מסרטן?

אולי הסמיכות לשדה התעופה גורמת לסרטן? חיפשנו להבין, לדעת.


הרצון הזה למצוא הגיון , סיבה שתניח את דעתנו , מוטבעים בהיותנו אנושיים.


יש לי חבר שאביו נרצח עכשיו בעוטף. הוא קיבל את גופת אביו בארון. "אבל איך הוא מת?! ירו בו? שרפו אותו? התעללו בו?" הוא לא מניח ומחפש תשובות. הוא מבקש לדעת ולא מרפה. שאלות של אוהביו כמו "למה לך? מה זה משנה..?" ממש לא מרגיעות אותו.


היוגה מאירה על העובדה המדהימה שבורות/ידע שגוי/ בערות/אי הבחנה גורמות לאדם באשר הוא אדם לסבל. לא דברים אחרים. ידע. אוידיה.


"למה" זו שאלה שמבקשת ידע.

ידע מהי הסיבה שהביאה לתוצאה הזאת.-אם תרצו, זה בבסיסו רעיון הקארמה: לכל פעולה יש תוצאה. נסיר את הפעולה/סיבה- התוצאה תשתנה


למה זו שאלה של שליטה- אם אדע את הסיבה , אוכל למנוע את התוצאות.


אנחנו כפופים לצורך לדעת ואנחנו מכורים לאשליית שליטה. אנחנו לא בוחרים בזה. ככה בנויה הנפש האנושית. מוזמנים לבדוק.


לדעת מה קרה, מי אשם - כד להעניש , לתת לו גמול הולם.

לדעת איך קרה- כדי שלא יקרה בעתיד ( תחקיר, תחכים.. ) , לשלוט


אם לומדים, רוכשים ידע חדש , ממשהו שקרה , ומיישמים את תוצרי הלמידה- עשויה להיות צמיחה. למשל מערכות יחסים.


אבל לחשוב שתמיד נדע- לא נכון.

לחשוב שתמיד נוכל ליישם את מה שלמדנו – גם לא נכון: ראו את הישנות ההיסטוריה (קונספירציית יום כיפור) מחד גיסא, מאידך גיסא- לא תמיד יש לנו את היכולת ליישם.


לחשוב שבאמצעות הידיעה נוכל להשיג בטחון מלא זו תמימות, בורות, יהירות ואשליה.


לכן- חשוב לדעת, אבל חשוב גם להבין שלא הכל אפשר , מועיל או צריך לדעת. ולא זו בלבד:


יש סיפור נחמד מהבודהיזם שמספר על כך שהדרך שלנו משולה לקיאק. ברגע שחצינו את הנהר , עלינו להשאיר את הקיאק מאחור ולטפס על ההר שעומד כעת בדרכנו ללא הקיאק ששירת אותנו נאמנה.


הוא הדבר עם ידע- בהמשך הדרך , הפעולה המועילה עבורנו היא לוותר על הידע. או ליתר דיוק- על האובססיה לידע. יש דברים שלעולם לא נדע. כמו למשל "למה דברים רעים קורים לאנשים טובים?" הניסיון למצוא תשובות לעיתים הופך לעינוי. מה גם שהוא עקר.


זו נקודה שמבקשת הבחנה דקה- מתי כן ומתי לא. מתי נכון להפסיק לחפש תשובות ופשוט לקבל את המציאות המרה כמות שהיא. ההחלטה הזאת משנה את חיינו מקצה לקצה.


היכולת לוותר על הצורך לדעת , זה שלב בהתפתחות הרוחנית . מתי להתמסר לכוח החיים שחוכמתו נשגבת מבינתי.


לנו זה עזר:

אני לא יודעת למה זהר חלה ולמה דווקא עבורו הטיפול המוצלח לא עבד. הוא מת. ככה זה.

מפה אפשר היה לבחור להמשיך לחיות. אחרי שאתאבל, אחרי שאכאב, אחרי שאזעם. עם כאב , עם התיסכול.

זו הנקודה שאני מתאמנת עליה היום.


ביוגית- אביהסה ואירגיה.

ואח"כ- פאראואירגיה: הוויתור הגדול.

37 צפיות

פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


bottom of page