על אלימות ופגיעות

לפני שנים צפה בן זוגי באדיקות בסדרה "דקסטר" (לי הספיק מעל ומעבר בקושי פרק אחד ...) - על רוצח סדרתי שרוצח רוצחים סדרתיים. הסיפור של גיבור הסדרה, הגורם להפיכתו לכזה, הוא שבהיותו ילד קטן הוא היה עד לרצח אימו ע"י... נכון, רוצח סידרתי.

מה מושך ככ לצפות בסדרות אלימות על פושעים שהם גיבורי העלילה (ובכך הצופים מזדהים עימם)?

שנים חשבתי שזו אחת הסיבות לאלימות ההולכת וגואה בקרבנו (סדרות כמו סופרנוס, משחקי הכס, פיקי בליינדרס ועוד)  . תהיתי למה לגרום להזדהות הזאת עם פושעים. חשבתי שהמדיה משקפת את פני העידן וגם עונה על הצורך לדרמה. ובכך גם מנרמלת אלימות.

לאחרונה אני מהרהרת שאולי יש עוד אפשרות סמויה מן העין שחושפת בפני הצופים את העובדה שגם הגיבור הוא פגוע בעצמו. והפגיעה הזאת היא שהפכה אותו לאלים. האפשרות הזאת, להזדהות עם הפוגע, מציעה שלהיות אלים  נובע מפגיעה, והרי כולנו נפגעים לאורך חיינו. ואולי העובדה הזאת מאפשרת פתאום לחמלה להופיע.

לפני שנים בהיסח הדעת פגעתי ברכב שעמד לפני ברמזור. הנהגת נפגעה קלות מוויפלאש שחלף במהירות, אבל החוויה שאני פגעתי כך במישהו טלטלה אותי. לא התכוונתי, אבל זה מה שקרה.

השבוע פגעתי ללא כוונה בחברה קרובה. לא הייתי מודעת שהדברים שאמרתי גרמו לעלבון כ"כ חריף. כמו ללכת במעבר צר במסעדה והתיק שאני נושאת מפיל כוס על הרצפה וזו מתנפצת. לא התכוונתי- אבל נשבר. סוג של אלימות....לא בשליטתנו אך באחריותנו.

התרגול הראשון של היוגה הוא ריסון וויסות עצמי. יאמה. וזה כרוך במאמץ רב התרגול הזה, טאפאס.

תרגול אי אלימות, אהימסה, הוא התו הראשון ביאמה.  זיהוי וריסון האלימות המתעוררת בנו באופן מיידי,  מיד עם החוויה של איום, של פחד.

ההבנה שאנחנו לא אשמים, אבל אחראים למעשינו חשובה מאוד. כשאני מבינה שפגעתי גם אם לא התכוונתי ושהאחריות על תוצאות הפגיעה חלות עלי מאפשרות פתרון לפגיעה.

היאמה היא לוותר על ההתקשחות וההתנערות של אגו. זו פעולה שלא מתוך ההזדהות עם תכני המיינד שלנו. ההזדהות תוקעת את המצב.

הוויתור על תגובה ופעולה מתוך האגו המתבצר , ראיית הפגיעה של צד השני, זו האפשרות לחמלה ואהבה.

כולנו בני אדם כלואים בתוך הזהויות שלנו וההזדהויות שלנו, פוגעים ללא כוונה ומשתוקקים לחום, לקשר ולאהבה.

מדי פעם מופיעים סרטים וסדרות ("איש מת מהלך" למשל, או סרט הילדים "מליפיסנט" המספר את סיפורה קורע הלב של המכשפה הרעה מ "היפיפייה הנרדמת") שחושפים בעדינות את המסע שבו ילד הופך להיות פושע אלים.

ברור שיש השלכות לפשע אלים ועל המבצע לשאת בתוצאות מעשיו. וכך צריך. אבל ההתייחסות אליו יכולה לנבוע מתוך הבנה וחמלה. רק כך מתאפשר ריפוי אמיתי המהדהד הלאה.

וזה לא קורה באחת. זה מצריך תרגול מנטלי במאמץ. מוכנות להיות עם הרגשות הקשים שעולים בתוכנו, הסכמה לוותר על הגאווה והעקרונות שלנו לטובת יחסים, לטובת החלמה.