top of page

סליחה

תמונת הסופר/ת: sigayayogasigayayoga

 

"עכשו תבקש סליחה" אמרה המורה לילד שישב לידי והעליב אותי. הייתי בכתה ד'.

הסתכלתי על הילד הנבוך בציפייה. "סליחה" מלמל בקושי רב. "תתכוון לזה " הקשתה המורה.

גופו של הילדון התכווץ והתקשח. ראיתי את ההתנגדות המורדת שבתוכו ואת המצוקה. הוא הסתכל עלי בהיחבא ואני, שנפגעתי ממנו הוצפתי בחמלה. "לא חשוב, לא חשוב" לחשתי למורה....ההמשך, פחות חשוב.

אישה יושבת בתנוחת מדיטציה על מזח עץ ליד מים בשקיעה. לובשת חולצה ירוקה בדוגמה. עצים וסירה ברקע. אווירה שלווה.

מה שכן חשוב הוא שיכולתי לראות שלבקש סליחה שזה לא דבר פשוט. והאמת היא שגם לסלוח.

אם נתבונן לעומק נבחין שמושא התרגול בסליחה הוא האגו. ההתכחשות, הבושה, הגאווה, ועוד שלל רגשות שמסתבכים.

סליחה הוא תרגול רוחני מתקדם. בחיפושיי אחרי התייחסויות בכתבים היוגים והבודהיסטים לנושא, מצאתי מעט מאוד. והאמת- בעיקר כתכונה ופחות כתרגול.

יום כיפור מוקדש כולו לתרגול רוחני גבוה. כיהודייה חילונית, ישראלית ויוגית, אני נוהגת להקדיש את היום הזה למה שנועד בעיניי.  לעצור, להתבונן בשנה החולפת וללמוד מהפעולות שעשיתי ופגעו באנשים אחרים. ואז להרכין את ראשי ואת גאוותי ולהתנצל בפני מי שמגיע לו.ה ולסלוח (לרוב בליבי, ביני ובין עצמי) למי שפגע בי.

בואו נחלק את הרעיון לשניים- לבקש סליחה ולסלוח.

לבקש סליחה

מוכרחה לומר, שממרום שנות התרגול שלי, לבקש סליחה, זה כבר פחות מורכב עבורי. ברובד אחד- אני פועלת פחות ופחות, אם בכלל, כדי לפגוע במישהו אחר. אבל , לא אחת, אני מוצאת שפגעתי במישהו כשבכלל לא התכוונתי לפגוע בו. לא בכדי היאמה הראשונה באיבר הראשון של היוגה היא אי פגיעה- אהימסה.  (יאמה היא האיבר הראשון ותוכו ישנם 5 תרגולים/יאמות- אי פגיעה אמת, אי גניבה, התמדה בדרך אל המטרה/ התנזרות ואי חמדנות). מאוד מאוד קשה לחיות בחברה מבלי לפגוע בכלל באנשים אחרים. מילים שאני אומרת , רעיונות שאני מביעה או דעות- יש אנשים שנפגעים מאלו. לא התכוונתי ואין לי שליטה על כך. אבל היתה פגיעה. מה הסיבה שמישהו פגע ממני- אין לדעת. מה שבטוח שהוא ייחס לי כוונת פגיעה. וזה השלב הראשון- להבהיר שלא הייתה כוונה כזאת. וכאן מצוי רעיון חשוב.

קארמה היא פעולה וההשלכות שיש לפעולה הזאת. ולכן הכתבים מייחסים חשיבות רבה לכוונה שמניעה אתת הפעולה. אני נושאת את השלכות הפעולה באם היתה כוונה לפגוע. אבל אם לא- לא התכוונתי לפגוע, אני נקייה. עם זאת זה לא פותר אותי מאחריות. יש לנו אחריות על הפעולות שלנו אבל לא על התוצאות. ולכן בתרגול אנחנו מפתחים יכולת הבחנה, ויוקה, גם ע"מ להבחין במניעים הנסתרים של הפעולות שלנו. באם הכוונה לפגוע- יש לנו אפשרות לבחור שלא לפעול. הרצון לפגוע נובע מהאגו. והרי את האגו אנחנו מאמנים ביוגה. מלמדים את עצמנו מערכת יחסים חדשה עימו. יאמה- ריסון או ויסות עצמי, מפתחים את היכולת לבחור מה לומר או לעשות . הדיוק הזה מקדם אותנו אל מטרת היוגה- שחרור מסבל והגשמה עצמית.

השלב השני- להתנצל על כך שהייתה פגיעה. גם אם לא התכוונתי ויש פגיעה, עלינו לקחת על עצמנו את האחריות. זהו תרגול של ויתור, ואירגיה. ויתור על גאוותו של האגו. במקרה הזה, אין ככ הרבה בעיות בדר"כ. אשה חכמה אמרה לי פעם- החזק מוותר. ככ נכון. איזהו הגיבור- הכובש את יצרו. ואם תבדקו מה מונע מאיתנו להתנצל- זה בדרכ היצר.

לסלוח

לסלוח זה סיפור אחר. נכון , יש הרבה מיקרים שזה פשוט. אני יכולה להבין שנפגעתי ושלא היתה כוונת פגיעה. למה אנחנו נפגעים? אנחנו נפגעים מהכוונה שאנחנו מייחסים ומייחסות לאדם שאמר/ עשה את מה שעשה. אבל אחרי שהכעס והכאב מתפוגגים, אני יכולה לחקור ולראות שלמעשה אני השלכתי עליו כוונות שאולי לא היו שם.. גם כאן נדרשת חקירה עצמית (סוואדיהיה- הניאמה התשיעית. ניאמה- האיבר השני של היוגה בו כלולים 5 תרגולים של ויסות עצמי מעודן או פיתוח הרגלים תומכים- ניקיון, שביעות רצון, מאמץ, חקירה עצמית והתמסרות). מה הידע שיש לי שבעטיו ככ נפגעתי. גם כאן אנחנו מדברות על לקיחת אחריות. האחריות היא עלי. לא על איש מלבדי.

אבל מה קורה כזה לא פשוט? מה קורה אם הפגיעה ככ חזקה, אם אני חושבת שמישהו באמת רצה לפגוע בי והצליח. כיצד אני סולחת למעשים איומים ונוראים כמו רצח ואונס והתעללות?

אז כאן התרגול הרוחני גבוה עוד יותר.

כשאני מחזיקה, נאחזת בפגיעה, אני "תוקעת" את האנרגיה הזאת אצלי. זו אלימות אצורה שתמצא דרך לצאת החוצה ברגעים שבהם אהיה פחות אסופה ובתשומת לב. ועוד- זו אנרגיה רעילה. קשה לצמוח ולהמשיך הלאה. אני מסירה כל התכנות לשלום ושלווה כשאני מדירה אדם שפגע בי.

רעיון שקשור עבותות לכך- החוק מאוד פשוט- פגיעה מייצרת אלימות ילד מכה הופך לאב מכה. כשאני לא סולחת , אני בעמדת הקורבן, עשויה להתפתח בי השאיפה לנקום. גם פה- אלימות.

בתרגול היוגה שלנו אנו לומדים להבחין שכל היצורים החיים שואפים לטוב גם אם "יש להם דרכים משונות להביע זאת". התרגול מכוון אותנו לראות שכולנו אחד , גם אלו שכביכול שייכים לציר הרשע. זה בדיוק הרעיון העומד בבסיס- מעבר לצמדי הניגודים.

זה לא אומר שסליחה פירושה לתת לאדם אחר להמשיך לפגוע. אבל ההבנה שמי שפוגע הוא ילד פגוע , פותחת את הלב לאפשרות של חמלה. וחמלה (קרונה, סוטרה 1.33), כזכור היא אחת מאיכויות הלב המתפתחת מתוך ראיה בהירה (סטווה).

כשמתעוררת אלימות, מציע פטנג'לי- עלינו לטפח את ההפך (סוטרות 2.34 2.33). בפשט- התנהגות לא אלימה. בדרש- פיתוח של הכרה צלולה ומבחינה. ההכרה המתפתחת כתוצאה מתרגול היוגה.

לסלוח כתרגול רוחני דורש מאיתנו שוב, לשים את האגו במקומו כמבצע ולא כמחליט החלטות, ויסות עצמי, ויתור על פעולות שנובעות מתוך חשיבה שרואה  כוונות רעות, התמדה בדרך אל המטרה (ברהמהצ'אריה) – חיי שלום ושלווה.

בבהגווד גיתא, בפרק 16 בפסוק השלישי מתוארות תכונות של היוגי:

"יציבות, מרץ, סלחנות,

עוז רוח , טוהר,

חופש מרצון להרע ומרדיפת כבוד-

כל אללו ימצאו באדם

שמידותיו אלוהיות מטבע בריאתו"

תרגום אמיר אור.

לסיום- בתחילת המאמר כתבתי שאני עוצרת ביום כיפור כדי ללמוד מה עשיתי פגע. ללמוד היא מילת המפתח. בורות, אוידיה , היא גורם הסבל הראשון ממנו נובעים שאר גורמי הסבל (קשלות). ולכן המפתח להסרת הבורות היא הבחנה וידע אחר, חדש , מדוייק שנרכש, מכוון את פעולותינו בעולם בצורה מיטיבה יותר.

מי יתן והתרגול שלנו יביא שלום למזור לאיזורנו, שנמצא בתוכנו את היכולת לסלוח לאויבנו וגם לבקש את סליחתם.

 

 

 

 

 

 

 

 

בוקר טוב! בכתבים יוגיים ובפילוסופיה ההודית הרחבה, המושג "סליחה" מופיע לא במילה אחת ספציפית, אלא כחלק מהעקרונות הרחבים של חמלה, ויתור על האגו, והבנה רוחנית עמוקה יותר של עצמנו ושל האחר. הנה מספר מקורות מהימנים בכתבים יוגיים ובפולקלור ההינדואי בהם אפשר למצוא התייחסות לסליחה:

1. היוגה סוטרות של פטנג'לי

היוגה סוטרות מתמקדות באספקטים שונים של משמעת פנימית, כולל היחס לאחרים ולעולם. עיקרון ה"אַהימְסָה" (אי-אלימות) מופיע כראשון בעקרונות ה-יאמה, והוא מתקשר קשר הדוק לרעיון הסליחה. סליחה היא היכולת לא להיאחז בכעס או באלימות כלפי האחרים, אלא לבחור באי-פגיעה, גם ברמה הפיזית וגם ברמה המחשבתית. אהימסה מובילה לסליחה כדרך חיים, כאשר האדם משחרר כעס ומתחבר לחמלה.

יוגה סוטרה 2.35 – אהימסה מתוארת כאן ככוח שמבטל עוינות סביב האדם.

"When non-violence (ahimsa) is firmly established, all hostility ceases in the presence of the yogi."

2. בהגווד גיטה

בבהגווד גיטה, רעיונות של סליחה עולים כחלק מהתפתחותו של היוגי בדרכו הרוחנית. בפרק 16, קרישנה מדבר על התכונות האלוהיות שיש לאדם שקרוב למימוש עצמי, ושם נזכרת היכולת לסלוח כחלק בלתי נפרד מאדם רוחני:

בהגווד גיטה 16.3 – מתארת את התכונות של האדם בעל טבע אלוהי, כולל סלחנות.

"גדולה, סלחנות, שליטה עצמית, טוהר, חמלה כלפי כל היצורים, חופש מאנוכיות ויציבות בדבקות."

בהגווד גיטה 12.13-14 – מתאר את הסליחה כחלק מהתכונות של אדם שנמצא בשלום פנימי ואינו נושא שנאה כלפי אחרים.

3. המהאבהארטה

ב"מהאבהארטה", האפוס ההודי הגדול, קיימות מספר דוגמאות להתייחסות לסליחה בהקשרים של קארמה, דאנה (נתינה) והדרכים הרוחניות. אחד מהם מתייחס לחוזקה של הסליחה:

מהאבהארטה 5.33.67:

"אין דבר שמוביל להצלחה כמו סליחה. הסליחה מעניקה שמחה, סליחה מביאה הנאה, סליחה היא סגולה, והיא מגינה על כל הסגולות. אין דבר נעלה יותר מסליחה."

4. הראמהיאנה

ב"ראמהיאנה", אחת מאבני היסוד של הספרות ההינדואית, ישנן דוגמאות רבות לחמלה וסליחה, במיוחד בדמותו של ראמה, האל התגלמות היושר. ראמה מפגין סליחה וענווה לאורך כל סיפורו, גם מול אויבים שבגדו בו.

5. אִישְׁוַרַה פּרַנִידְהַאנַה (יוגה סוטרות 1.23)

בפני פטנג'לי, עיקרון ההתמסרות לאישוורה (אִישְׁוַרַה פרנידהנה) יכול להתפרש גם כיכולת לסלוח לאחרים. ההתמסרות לאלוהות כוללת ויתור על אגו ורצון אישי, ולכן סליחה היא חלק בלתי נפרד מהתהליך הזה.

בכל הכתבים הללו, הסליחה נתפסת כחלק מהתפתחות רוחנית עמוקה, והיא נובעת מההבנה שהכעס, האיבה והפגיעה באחר נובעים מאי-הבנה של מהות האחדות עם כל הבריאה. היוגי שנמצא בדרך להשגת שחרור אמור ללמוד לא להיאחז בכעס ובנקמה, אלא לשחרר דרך סליחה.

 

 

הנושא של "אי נקמה" מקבל מקום משמעותי בפילוסופיה היוגית ובכתבים ההינדיים, ומתחבר לרעיונות עמוקים כמו אי-אלימות (אהימסה), שליטה עצמית (דמנה), והתמסרות. יש כמה מקורות והקשרים נוספים שמדגישים את החשיבות של הימנעות מנקמה, מעבר למה שהוזכר קודם, כך שהרעיון של אי נקמה הוא לא רק מוסרי אלא גם חלק בלתי נפרד מההתפתחות הרוחנית של האדם.

1. בהגווד גיטה – פרק 5 (היוגה של הוויתור)

בפרק זה קרישנה מדבר עם ארג'ונה על חשיבותו של הוויתור על הכעס והשתחררות מהנקמה. סליחה ואי-נקמה מתוארים כדרך להגיע לשלווה פנימית ולטיהור התודעה.

בהגווד גיטה 5.23:

"מי שיכול לשלוט בדחפיו של כעס ותשוקה לפני עזיבת גופו, הוא יוגי אמיתי והוא אדם מאושר."

רעיון זה מלמד שעל היוגי לוותר על כל נטייה לנקמה או כעס, ולשלוט ברגשותיו על מנת להשיג שלווה פנימית.

2. בהגווד גיטה – פרק 12 (היוגה של הבהקטי)

בפרק זה, שנוגע בבהקטי יוגה (דרך הדבקות), מתאר קרישנה את התכונות הרצויות עבור מי שמחפש מימוש רוחני דרך דבקות. בין התכונות הללו מופיעה גם ההתנגדות לנקמה והתמסרות לאי-אלימות.

בהגווד גיטה 12.13-14:

"מי שאינו שונא אף יצור חי, מי שהוא רחום וידידותי לכול, חף מכל רגש של בעלות, חופשי מאגו, שווה-נפש בצער ושמחה, סבלני, תמיד שבע רצון, סולח ומחפש את דרכי האל – הוא אהוב לי."

הפסוקים הללו מדגישים את ההימנעות משנאה ונקמה כאמצעי להשגת תכונות אהובות על האלוהות, תכונות כמו סליחה ושלווה.

3. מהאבהארטה – עקרון הקשמה (הסבלנות)

ב"מהאבהארטה", מופיעה דמותו של יודישתירה כמודל ליושר ולאי-נקמה. הוא מייצג את עקרון הקשמה (הסבלנות וההבלגה) כאשר הוא נדרש לא לפעול מתוך כעס או שנאה, גם כאשר הוא ניצב מול עוולות. אחד מהמסרים החזקים של האפוס הוא שבמקום להיאחז ברגשות שליליים, יש לפעול בהבנה ובחמלה.

מהאבהארטה 5.33.67:

"הנקמה אינה מביאה עונג. היא מעצימה את האגו ומובילה לסבל מתמשך. הסליחה היא הדרך החכמה והמשחררת."

4. יוגה סוטרות של פטנג'לי – עקרון הוויתור (ויירגיה)

במסגרת היוגה סוטרות, עיקרון הוויתור (ויירגיה) עוסק ביכולת להרפות מהצמדות לדברים חולפים כמו כעס, נקמה ושנאה. מדובר בתהליך של התגברות על ההשפעות של רגשות שליליים ופתיחת הלב לסליחה וחמלה. גם כאשר חשים פגיעה או אי צדק, היוגי לומד לא להגיב מתוך אינטרסים אישיים ונקמניים.

יוגה סוטרה 1.12-16:

העיקרון של ויירגיה מודגש כאן כדרך להשגת התעלות מעל רגש ותשוקה, לרבות תחושות של נקמה או כעס.

5. דהמָהפָּדה (הבודהיזם, קרוב לפילוסופיה היוגית)

למרות שזהו טקסט בודהיסטי, הדהמהפדה נחשב לחלק מהמחשבה המזרחית הרחבה ויש לו קווים משותפים עם הפילוסופיה היוגית. שם, הנקמה מזוהה באופן ישיר כגורם סבל:

דהמהפדה 5:

"בשנאה לעולם לא ניתן לכבות שנאה; שנאה מכובה רק על ידי אהבה. זהו חוק נצחי."

רעיון זה מתחבר ישירות לפילוסופיה היוגית בה הימנעות מנקמה נחשבת להתגברות על המכשולים שבדרך הרוחנית.

סיכום:

עקרונות כמו אהימסה, קשמה (סליחה), ויירגיה (ויתור) ואחרים מהיוגה סוטרות, מהבהגווד גיטה, מהמהאבהארטה וממקורות נוספים בפילוסופיה ההודית כולם מתארים בצורה ישירה או עקיפה את הצורך להימנע מנקמה. הם מקשרים את זה לשחרור פנימי, לשלום נפשי ולהבנה עמוקה של טבע העולם והקארמה. הנקמה רק מעצימה את הסבל, ואילו הסליחה והוויתור על רגשות שליליים מובילים לצמיחה רוחנית.

4o

 

 

סליחה

"סליחה סליחה סליחה

על כל מה שעשיתי לך

אני באמת באמת מצטער

אני לא אעשה זאת יותר"

2 צפיות

פוסטים קשורים

הצג הכול

Comentarios


bottom of page