מות האמונה

חברה שלי היתה בכנס מטפלים וחזרה עם הידיעה הבאה. המחלה הנפוצה ביותר בעידן הנוכחי היא... נחשו... לא לחץ דם, לא השמנת יתר, לא כולסטרול.. אלא דוקא #דיכאון. 80% מאוכלוסיית העולם חולה או תחלה במחלה הלא מספיק מדוברת הזאת. תסכימו איתי שזו מגיפה. בעידן בו יש שלל תרופות שמטפלות , מקלות כמעט על כל מחלה, מאפשרות, אם לא החלמה מלאה, לפחות הקלה, פורצת מגיפה חדשה. מחלה של ההכרה. כי היכן נמצא הדיכאון אם לא בתוך ההכרה שלנו? בתוך המערכת באמצעותה אנחנו חיים בעולם? .

אפשר לתת לכך המון סיבות ושלל הסברים. ובטח הרשת מלאה בסיבות האלו. אני רוצה להתמקד באחת מהן. ואולי תתפלאו לקרוא מאישה חילונית שכמותי, שלא מנהלת אורח חיים דתי, מסורתי כלל, אחת הסיבות המשמעותיות לדיכאון היא #אובדן ה #אמונה.

ובאין אמונה , אין תכלית. אין סיבה לחיות, אין סיבה אמיתית לחיות במציאות הזאת . הבל הבלים הכל הבל, אמר #קהלת לפני אלפי שנים. אם יש למה, אמר נטשה , אפשר לשאת כמעט כל איך. אבל אם אין למה, כמעט כל איך, לא מספק את התשובה.

כשהאמינו בני האדם שיש משהו גדול מהם, במונותאיזם – שאכפת לו מהם, היה להם #איך. כשהאמינו שיצטרכו לתת דין וחשבון על מעשיהם אי שם למעלה, כשהייתה יראה מאותו כוח גדול וחכם שיש לו סיבות שלעיתים עלומות מעינינו, אפשר היה לתת משמעות למה שקורה פה. לקוות שיהיה יותר טוב. היתה #תקווה, היתה #מוטיבציה. וגם לא במונותאיזם- גם אם לכוח הזה לא ממש אכפת ממך , הוא לא פרסונלי, עדיין היתה חוקיות מובנת ונגישה לעין.

אבל עכשו , רבים האתאיסטיים, האנרכיסטיים, הציבור חסר האמונה במוצהר, וגם אם לא במוצהר, הרי ככה הרוב נוהג. לא אכפת לנו מהעתיד, גם אם אנחנו אומרים שכן, הרי שלא כך אנחנו נוהגים. אנחנו מזהמים, מנצלים, הורסים כאילו אין מחר. כאילו באמת לא נדרש לדין וחשבון. אין אמונה. "אחריי המבול".

לא בכדי שבתקופה כאוטית שכזאת, רבים מחפשי המשמעות, מחפשי אמת, מחפשי דרך, הרוחניים והרוחניקים. מה הם מחפשים? מחפשים מהות. מחפשים תשובות עמוקות- #למה_אני_פה? בשביל מה כדאי לי לחיות? והיכן שהדתות כשלו, מנסים להיכנס מנהיגים רוחניים ואנשי הניו אייג'. לתת תשובות. ראו את כמות ספרי העזרה העצמית ההולכים ומתרבים על מדפי חנויות הספרים. אבל האם הסבל שבגין אובדן האמונה, קטן? לדעתי לא.

כל המחפשים שיוצאים לדרך מנסים נתיבים רבים. לרבים מהם, אם יתמידו, תתגלה תשובה מתסכלת למדי- אין שם בחוץ משהו שיניח את הדעת. ואז גדל הדכדוך. משככי כאבים זמניים למינהם יסיחו את הדעת זמנית מן המצוקה- ילדים, זוגיות, עבודה טובה, בילויים והנאות. אבל הגוש המעיק והשחור ההולך וגדל בתוכנו, לא יעלם. האם אין שם אף אחד באמת שאכפת לו? באמת אין שום סיבה לקיום שלי?

אמונה היא צורך בסיסי עבורי. ואני מאמינה שגם לרוב בני האדם. זה לא משנה מה האמונה. בעיני זו האמונה שיכול להיות לנו טוב יותר. שיש תכלית לקיום שלנו פה. שלא הכל אקראי ורנדומלי. החיפוש אחר התשובה לשאלה- למה אני פה? מי אני בכלל? באמת?

אתם ילדי האלוהים, יאמרו הדתות . פילוסופיות כאלו ואחרות יאמרו- אתם יצירי הבריאה. ינסו לספק לנו תשובות שלא יספקו אותנו. מניסיון. בעיני לא ברור מאליו שנולדים עם אמונה. ש- או שיש לך או או שלא. אמונה יכולה להיוולד. יכולה להתעורר. היא מתעוררת כשאנחנו מוצאים תשובות אמת. להיות דרמטית? הרבה יקראו לכך #התעוררות. ראייה בהירה וצלולה של החיים. זה לא יעזור לכם אם אגיד לכם איך התעוררה האמונה שלי, וזה גם לא משנה במה. אמונה אי אפשר לחלוק. אמונה יכולה להתעורר רק כתוצאה מחיפוש פנימי. לא בחוץ. לא מתוך מרוץ מטורף שאוגר עוד ועוד- חפצים, חוויות, בילויים.

אפשר למצוא תכלית. היא שם, פשוטה מאוד. נגישה מאוד. והתכלית הזאת תסיר את הדיכאון הקיומי. זה לא קורה בדר"כ בבת אחת. לרובנו היא פרי של עבודה מסורה ולא אחת, סזיפית. כמו מחפש זהב שמתמיד בחיפושיו. תגידו לי, שמחפש הזהב מאמין שימצא ולכן הוא ממשיך. גם אנחנו רבותיי. בכל רגע נתון אנחנו מחפשים שיהיה לנו טוב. שימו לב לעובדה הפשוטה הזאת. איך אתם רוצים שהדיכאון יפסיק. שהשעמום יחלוף. שהכאב יעבור. זו הנהייה אל הטוב. הרצון להפסיק את הקושי נובע מהאמונה הנסתרת שיכול להיות טוב. עכשו רק צריך לטפח אותה. זה בדר"כ לא קורה באינסטנט. אנחנו מחפשים פתרונות מהירים. פה זה לא עובד. זה לא סקסי אומנם, שזה לא מהיר ולא מיידי. אבל ככה זה.

כולנו נולדנו עם התקווה הזאת. ולא סתם.

למה אתם פה? מה באתם לעשות פה? התשובה לא כתובה באף ספר, ולא נמצאת בשום תוכנית טלוויזיה. אתם צריכים לגלות אותה בעצמכם.

ואם לא תצאו לחיפוש הזה, האמונה שלכם תישאר קבורה מתחת אבן גדולה ושחורה , מתחת לדיכאון.