מורות ליוגה אוהבות ללמוד. גם מורים.
אוהבות להתנסות בידע חדש.
זו הבנה עמוקה שידע יעשה אותנו טובות יותר, מדויקות יותר, ייטיב לא רק עמנו כי עם התלמידים שלנו.
לא סתם פטנג'לי מקדיש את הפרק בשלישי שלו לידע- פרק הכוחות, ויבהוטי פדה. איזה כוחות? כוחות הנובעים מידע שנלמד בעזרת ההכרה. כלומר: ידע הוא כוח.
זוהי תשוקה עזה לדעת.
ומה הפלא?
אם הסיבה לסבל על פי פטנג'לי היא ידיעה שגויה, אי הבחנה- אוידיה, הרי שברור שידע מדויק והבחנה יפחיתו משמעותית סבל בחיים.
אני מבקשת להאיר את הנושא בעוד זוויות:
התשוקה לידע גם היא תשוקה, והגורם השלישי לסבל, קלשה, הוא בדיוק זה- תשוקה! ראגה. כלומר, גם את התשוקה לידע צריך לרסן.
ידע מעניק תחושת שליטה. ככל שנדע יותר, אנחנו נוטים לחשוב או להרגיש, שתהיה לנו שליטה. והרי באמת אין לנו שליטה על דבר (חוץ מעל תשומת הלב שלנו, כפי שאנו לומדות בדרך היוגה)
יש ידע מאוד ספציפי שהיוגה מכוונת אליו ב אוידיה. כל שאר הידע רלוונטי לנו לקיום ולהישרדות, אבל לא ישחרר אותנו מסבל בחיים האלו. ולכן מספר לנו פטנג'לי שלקראת סוף הדרך עלינו לוותר גם על ידע! (ע"ע יוגה סוטרה 1.16)
ידע בלבד לא מספיק. כדי שהידע יתממש בחיינו ונוכל באמת להשפיע עליהם- את הידע יש ליישם בפעולה. קארמה. והדוגמה החביבה עלי- זה שאני יודעת שחציל גורם לי לכאב בטן, לא יפסיק את כאב הבטן. רק כאשר אפעל על פי הידע הזה, אפסיק לאכול חציל, יפסיקו כאבי הבטן שלי.
כלומר , קארמה יוגה אין פירושה שירות בלבד (למרות שזה שירות עבור עצמנו...), קארמה יוגה משמעה חיים על פי הידע הספציפי שדרך היוגה מכווננת אליו (רמז- מי אני?!)
וכאן נכנס המאמץ הראוי, טאפאס. המאמץ לפעול על פי מה שנכון, מועיל ומיטיב ולא על פי ההרגלים ונטיות שלנו , לכומר פעולה לא לפי מה שבא לי/לא בא לי , מתחשק לי או מגעיל אותי....
עכשו נכנס אימון היאמה- הוויסות העצמי. היכולת לשלוט בדחפים ובתשוקות/סלידות שלנו ולעשות את המעשה הנכון.
אנחנו יכולות ללמד את התלמידים שלנו רק מה שהתנסינו בו בעצמנו – שאנחנו יודעות ויודעים מתוקף העובדה שעשינו ונוכחנו שנכון. זהו ה אצ'אריה- מורה דרך. המלמד מתוך ניסיון אישי.
רוצות לשמוע איך מפתחים יכולות יישום ? איך מתאמנים על יישום הידע היוגי בתוך החיים מדי יום? כתבו לי ואשתף אתכן בתובנותיי (וגם אציע משהו מעניין....).
Comentarios