מה שלא נכחד בכוח, נכחד ביותר כוח

האומנם?

יש לי עוקב ברשת שתגובותיו לפוסטים שלי אלימות ופוגעניות

פסיכית, הוא מכנה אותי, טיפשה, חולה, עיוורת, פסולת ועוד.

בכל פעם האצבע שלי על כפתור הפסקת החברות (unfriend) ואז אני עוצרת.

אני מזכירה לעצמי שהימנעות (דבשה) אינה הדרך של היוגית. והדרך היחידה למגר בורות (אוידיה)

היא להתחיל להכיר בה.

הדרך היחידה להפסיק אלימות היא בהפך ממנה (פרטיפקשה בהוונה- טיפוח ההפך).

וההפך מהימנעות או תגובה אלימה היא תגובה שיש בה מודעות. תגובה של רכות וחמלה וגם

נחישות. ואם אני לא יכולה להוציא מעצמי רכות וחמלה באותו הרגע, הדבר הנכון והמועיל הוא לא

לעשות דבר ורק להישאר נוכחת.

התפתחות רוחנית היא לטפח תודעה ותפיסת ההפך מהתפיסה:

מה שלא נכחד בכוח נכחד ביותר כוח.

מה שנקרא: הפוך גוטה, הפוך! (ע"ע אריק אינשטיין)

רק אהבה מביאה אהבה (שרה שרית חדד, ואני מסכימה איתה) . רק שלום מביא שלום. אלימות

מביאה עוד אלימות. נקמה מביאה עוד נקמה.

שלום עושים עם אויבים. אין צורך לעשות שלום עם אנשים החושבים כמוני.

ולכן , אם אני רוצה שלום, אני צריכה להסכים לפגוש את האויב.

אני מזכירה לעצמי שתגובה אלימה נובעת מפחד, מבורות. ושזו תגובה הישרדותית.

ההפך ממנה היא תגובה מודעת- תגובה שיש בה תנועה אל עבר שלום ותקשורת.

אני מזכירה לעצמי שעלי להסכים לפגוש את השונה והאחר ולראות את כוונותיו הטובות המובעות

בדרך אחרת. "יש לו דרכים משונות לומר לך שהוא אוהב." שר שלמה ארצי.

זו התגובה ההפוכה מהתגובה מהישרדותית. זו קבלה של השדים השחורים שמצויים בכל אחד ואחת

מאיתנו. בי ובו.

כן, אני מכירה את הטענה שאומרת: תקיפי את עצמך באנשים שמזינים אותך. זה נכון.

אבל רעל יש להוציא מן השורש. וכדי לשרשו, יש להסכים לפגשו.

אז אני לא מפסיקה את החברות. (ולעיתים אני חושבת שהוא יפסיק את החברות איתי....אני

אנושית). ואני מקווה שמתישהו יבשילו התנאים לשיח פורה ומכיל.

זה מתחיל בבית. במשפחה. בחברים . בשכנים. ברשתות החברתיות. בעם שלנו

אחר כך זה יוצא החוצה לעמים אחרים.