״מה את כותבת עלי?!״ הזדעק חבר פייסבוק שהיו ביננו דין ודברים
לקח לי כמה שניות להבין במה מדובר.
למותר לציין שלא כתבתי עליו. למרות שהבנתי לאחר הרהור למה הוא חושב כך.
הוא נפגע עד עמקי נשמתו ממשהו שכתבתי על עצמי והוא ייחס לעצמו.
לא משנה כמה ניסיתי להסביר – הוא המשיך להתווכח ולהאשים אותי.
בסוף פשוט ויתרתי והתנצלתי.
אי פגיעה היא היאמה הראשונה של היוגה. ולא סתם. קשה לחיות בעולם מבלי לפגוע.
אף פעם אין לדעת מה האדם שמולך קולט מדברייך.
קליטת המסר עוברת דרך פילטר הידע שלו. והנה שוב- ידע.
אבל באמת הכל בהכרה שלנו. מה שאנחנו שומעים זה לא בהכרח מה שהתכוונו אליו. החיים שלנו מתרחשים בתוכנו, בפרשנות שלנו על אירוע.
בסרט "האיש מן החלומות" מתמודד ניקולס קייג' עם העובדה שאנשים חולמים עליו בלילה ואין לו שום שליטה על החלומות שלהם. החלומות שלהם מעצבים את הדרך שבה הם מתיחסים אליו. בהתחלה בחיוב ואחכ בשלילה. ואין לו מה לעשות בקשר לזה... חוסר אונים מוחלט.
אם אני נפגעת ממישהו אני מיומנת להתבונן פנימה ולחקור –מה פגע בי? האם הייתה כוונת פגיעה? מה הידע שלי על המצב שגורם לי לסיווג המסר כפגיעה?
תמיד חקירה זו תוביל למפגש אינטימי עם האגו שלנו, עם "תחושת האני". מי הוא אותו "אני"? בדרכ נגלה תחושה שהכבוד שלנו נפגע. מהו הכבוד הזה? השפלה? כמה אני מזוהה איתה? האם מישהו באמת יכול להשפיל אותי או שזו בחירתי להמשיך להחזיק בה?
בגידול ילדים אנחנו מסייעים להם לפתח זהות. זו מסייעת להם לחיות בעולם המטורף שלנו. זהות שאמורה לשרת אותם. זה האגו. האני הפועל בעולם. יש כאן מערכת יחסים- הוא משרת אותנו. לא שולט בנו.
נכון שאין לי שליטה על תחושת הפגיעה. זה הישרדותי לחלוטין. אבל יש לי בחירה אם להיצמד אליה או לא. בגרות זו יכולת לזהות ולשמוט מה שלא מיטיב עימי.
אם מישהו אומר לי שהוא נפגע ממני, מה יש לעשות זה להצטער מעומק ליבי ולהתוודות שלא היתה לי כוונה כזאת. אני שואלת את עצמי כל פעם לפני שאני אומרת/ עושה משהו : מה כוונתי? אם היא לפגוע, אני מוותרת על דבריי.
הכוונה היא המעצבת את הקארמה. אם לא התכוונתי לפגוע- השלכות פעולותיי יהיו בהתאם. לכן קרישנה אומר לארג'ונה- הילחם! הילחם בחמלה, בהכרה בהירה וראה את אנושיותם של הקמים להורגך.
האימון היומיומי הוא להיות מודעת עד כמה שאפשר . לעיתים מפספסים. זה הזמן לחמלה עצמית ולכיבוש האגו- בקשי סליחה.
ביקשתי.
"אני ושלי" אלו קולות האגו שלנו. Me myself I שרה ג'ואן ארמטרידינג בשנות ה 80. נראה לי שבעידן הזה, השיר הזה עדיין רלוונטי (לינק בתגובות).
"לא אני לא שלי"- מזכיר לאגו שלנו את מערכת היחסים שלנו איתו. משרת אותנו ולא שולט בנו.
"לא אני לא שלי" למדתי ממורים רבים ואימצתי אל תוך הז'רגון שלי. אני מודה להם על הלימוד המדויק.
Commentaires