הסבל מוכר

רוצה להעלות את הטראפיק ברשתות החברתיות? להלן מספר תובנות שאספתי :

• ספרי על מחלה שלך, סרטן אם אפשר, אפשר גם פציעה חמורה.

• ספרי על אובדן, שכול , מוות של אהוב  (מכיוון שיש לי התנסות ישירה עם שני אלו, מותר לי )
  

• ספרי על משבר גדול- גירושין, פיטורין, השמנה , פרידה
  

• הסבל מחבר בין אנשים- מנרמל , פותח את הלב
  

• ספרי על כישלון צורב- זה מנחם ומווסת שמחה לאיד , קנאה וכיו"ב

• שימי תמונה של עצמך בגוזיה וטייץ, או בגד ים, גם אם אין לך גוף מושלם

• אם אין לך עכבות- צלמי את עצמך בוכה, או לפחות עם דמעה ניגרת על לחייך. דמעות מביאות טראפיק

• וגם להפך- צלמי עצמך עם כוס יין, צוהלת ושמחה (כמוני מסכה), בבגדי פאר בדרך לאירוע נוצץ, או על פסגת ההימלאיה 

 הצורך להראות הוא טבעי לכולנו. תשומת לב שלנו מזינה את מי שאנחנו מתבוננות בו. ילדים שרואים אותם אלו ילדים שאוהבים אותם. כשאנחנו מתבגרים, אנחנו צריכות לבדוק את המניע שלנו לפעולות המבקשות "תראו אותי תראו אותי". 

אני בודקת עם עצמי- 

האם אני רוצה להראות כמו שבילדותי הייתי מושכת בפועל את תשומת הלב של אמא שלי? 

או, האם הצורך להראות נובע מהרצון לתת –כלומר- למשל, יש לי קורס נפלא ובתוך השפע של הרשת החברתית אני צריכה להתבלט על מנת שהתלמידות ותלמידים יגיעו ללמוד את הידע שיש בידיי למענם.

זה מניע אחר לחלוטין. 

מניע שעשוי לעזור לי לבחור כיצד להגביר חשיפה ולהעלות טאראפיק... 

והמניע , הכוונה שמאחורי הפעולה , חשובה מאין כמוה לפעולה עצמה.

נ.ב

בבגד ים כנראה שלא תראו אותי. 

ולבסוף, למיטיבי לכת:

סאנקייה קאריקה 59- "כפי שנערה מפסיקה לרקוד לאחר שהקהל ראה אותה, כ פרקריטי מפסיקה לפעול לאחר שנתגלה לפורושה"

זו המהות של שירות לא אנוכי.