• sigal bieber

האטה יוגה ומשמעותה

היוגה פותחה ע"י גברים, עבור גברים. בדיוק כמו הקבלה אצלנו היהודים.

זוהי דרך רוחנית לגילוי עצמי ושחרור מעולם החומר וסבלות החיים.

במאה ה- 14, כתב חכם יוגי עתיק , סוואטמאראמה , את הטקסט המכונן- האתה יוגה פרדיפיקה.

בטקסט זה מוסד התרגול הגופני. לרוב הוא מלומד כדי להוסיף עומק ומשמעות לתרגול הפיזי,

המשמש כהכנה לעבודה המנטלית. כשאנחנו מגיעים לשיעור היוגה מרצף מטלות היום יום לרוב

הכרתנו סוערת ולא ממוקדת. עבודה עם הגוף הגס משרה מעט שקט בתוך הבלגן. בתום שיעור

היוגה לרוב נחווה את הרגיעה הזאת, סטווה, המאפשרת לו סופסוף להתפנות ללב התרגול- עבודה

ישירה עם ההכרה, מדיטציה. לרוב, אחרי שיעור היוגה מתפזרות המתאמנות למרבה הצער. אבל,

כשהיוגה מוטמעת כדרך רוחנית, התכלית לשמה נוצרה, תרגול המדיטציה לא ימוסמס ויקבל מקום

של כבוד. מדיטציה שמטרתה חקירה אל "טבע העצמי". במילים אחרות- לגלות מי אני .

אבל, לתרגול הפיזי יש עוד מטרה חשובה הנגלית יותר יותר- הוא מחבר אותנו אל עצמנו. אל

תחושות הגוף והרגשות. הרגשות שלנו באים לידי ביטוי בתחושות גופניות. כשנחווה צער, כעס,

קנאה, תסכול וכיו"ב- נוכל לחוש כיווץ, אבל בהתבוננות יותר קרובה, נוכל גם להבחין בביטוי הפיזי

המיוחד לכל אחד מאלו. כשנחווה שמחה, הצלחה, חיבה , אהבה וכ"ד- נחווה התרחבות בחזה. וגם

כאן- התבוננות ממושכת תגלה את המיוחדות הספציפית לרגש העולה.

ההבחנה הזאת, ויוקה, היא המאפשרת לעבוד עם מצבים נפשיים מורכבים.

כלומר, לתרגול הפיזי יש פן חשוב מאין כמוהו בחיבור שלנו להיותנו אנושיים.

הרגשות שלנו , באנגלית Emotion , אנרגיה בתנועה, הן חלק מהמכלול של גופנפש עימו אנחנו

מסתובבים בעולם בחיפוש אחר משמעות קיומנו.

הדרך הרוחנית הגברית, עשויה להמעיט בערכם ולומר- רגש הוא עוד אובייקט שאני יכולה להבחין בו

במסעי לגילוי העצמי הנצחי . העולם החומרי , המשתנה , הזמני והחולף, משרת אותנו ע"פ דרך

היוגה בגילוי "העצמי" האמיתי שלנו שהוא נצחי , טהור ולא משתנה, שאינו חומרי. אבל כל מי שעלה

על האוטוסטרדה של החיפוש הרוחני, מגלה שהתעלמות מהרגשות והצרת משמעותם לכדי

אובייקטים, מביאה עד נקודה מסויימת ולא משלימה את הדרך.

במאה הקודמת יצאו מבית מורם, קרישנהמצ'אריה, שני מורים גברים אל המערב להפיץ את חוכמת

היוגה: ב.ס איינגר ופטאבי ג'ויס. הם הגדולים והבולטים מבין תלמידיו שמיסדו את מסורות אימון

ההאתה יוגה הנפוצות היום במערב- אשטנגה ואיינגר. בזכותם מתורגלת היוגה היום כפי שהיא

מתורגלת. למרבה התמיהה רוב מתרגלות היוגה הן נשים. כמדומני שהמספרים הם 80% נשים...

ולא בכדי. החיבור אל הגוף עם כל הקשת הרגשית שהוא מעורר , פיתוח החוסן והגמישות הנפשית

כתוצאה מחיבור זה מדברים אל הצד הנשי שלנו, הרך , העגול, הפחות אנליטי ,רציונלי ולוגי. אל

ההוויה.

בשנים האחרונות מתרבות צורות העבודה היוגית – יוגה נשית, יוגה רגשית, יוגה רגישה לטראומה

ועוד רבות... עולם התופעות מרבה צורות. זוהי פרקריטי. הבריאה שתכליתה לשרת אותנו במסענו

האנושי לגילוי המודעות, המהות האחת שהיא "אנחנו" התפתחות דרכי התרגול הרבות באות לתת

מענה ייחודי ליצירתיות של עולם החומר. כל אחד ואחת מאיתנו מיוחדת במינה. ועם זאת כולנו בדיוק

בדיוק אותו הדבר. לכולנו אותן כליות, אותו לב, כבד, קיבה, מוח, הכרה. אולי הם מתפקדים באופן

שונה , אבל תכליתם אחת. כל הכליות תפקידן אחד , וכך הלאה. כך גם ההכרה האנושית- תפקידה


אחד- לאפשר לנו להתנהל פה בעולם, להביא לנו ידע שיתמוך בקיומנו האנושי, ובעיקר- לאפשר לנו

לדעת מי אנחנו. ואנחנו אחד- גופנפשרוח. תרגול האתה יוגה מאפשר לנו לחוות זאת באופן ישיר.

לדעת את עצמנו. ולא בכדי יש כל כך הרבה מורות נשים ליוגה. לא שאני ממעיטה חלילה מערכם של

המורים הגברים. יש לי הרגשה שהגברים הבוחרים לעסוק בתחום מחוברים לצד הנשי שלהם....

עולמנו המנטלי- מחשבות, רגשות, תחושות, זיכרונות, דמיונות וכ"ו , הוא חלק מהמרקם הזה

המבקש לקבל ביטוי. "להראות" יש בנו "רואה", עד סמוי ,פאסיבי ובלתי נינגע, הוויה טהורה. ויש בנו

גם חלק גלוי המתבטא ע"י פעולה בעולם. ין ויאנג קראו לזה הסינים. אמת אחת, צורות רבות.

סוואדהיאיה, לימוד עצמי, אומר פטנג'לי בפתח הפרק השני של היוגה סוטרה. וחוזר על מרכיב זה גם

באיבר השני של היוגה- הניאמה. לימוד עצמי משמעו לימוד כל חלקיי. להישאר בתרגול המנטלי,

ההכרתי, במדיטציה, לא ייקח אותנו כל הדרך. הזנחת הגוף לא תועיל לנו. אבל גם לא קידוש הגוף.

ללמוד את עצמי, להכיר את כל המרכיבי ייקחו אותי אל השלם. אל האחד. והכל אחד.

2 צפיות

פוסטים קשורים

הצג הכול