זה מה שאומרת הגיבורה לאהובה בסרט "אווטאר" כשהיא מנסה להציל אותו ממוות. "אני אוהבת אותך" היא מתכוונות. בתרבות שלה: אהבה= לראייה.
כמה נכון. ילד שלא רואים אותו לא מרגיש נאהב. חש זנוח, נטוש, בלתי נראה, לאיש לא חשוב ממנו. לא אחת יביע את כאבו באלימות.
אנחנו רוצים שיראו אותנו. ללא ראייה, הכרה בקיומנו, בדר"כ נחוש תיסכול וכאב ועוד רגשות שונים שטבעם יהיה מכווץ ולא נעים. הראייה היא ביטוי לאהבה. וכולנו זקוקים לאהבה. זהו אחד התנאים הבסיסיים לקיומנו. לא מעט מחקרים הוכיחו שתינוקות שגדלו בבית יתומים, שרועים במיטתם , ללא מגע תדיר רך ואוהב, גדלו עם הפרעות אישיות שונות.
בספרו החדש ל עוזי וייל יש סיפור שהולך לאחור בזמן. הוא מתאר סדרת מפגשים עם פושע מרגע ההווה לאחור, עד למפגש הראשון , בילדותם הרכה, שבו מתגלה שהפושע היה ילד מוכה שעובר התעללות על בסיס יומי מאביו. אז מה הפלא שהפך להיות פושע? לגדול בסביבה אלימה שהביטוי לאהבה הוא התעללות? שלא רואים אותו ואת צרכיו? פתאום אנחנו רואים אותו באופן שונה.
בבהגווד גיתה מנסה ארג'ונה להתחמק מהפעולות האלימות שבמלחמה על יד ניסיון נואש להתחמק ממנה. הוא מוכן למות ובלבד לא להרוג את מי שהוא אוהב, למרות שאהוביו (בני דודיו , חבריו, מורו סבו ושא קרוביו) מתעללים בו ובמשפחתו. ממאן לצאת למלחמה. קרישנה, הרכב שלו וגם האווטאר של האל וישנו (האל השומר על הקיום) משכנע אותו לאורך כל הספר ופורט בפניו את הסיבות לצאת למלחמה. לפעמים זו הפעולה הנכונה. לא מעט יוגים מתקשים עם המסר הזה. הכיצד?!
אני מוצאת בדבריו של קרישנה הנחייה והדרכה להתמודדות בימים האלו.
1. קרישנה הציע את עזרו לשני הצדדים הנלחמים- לקורוז, בני הדודים של ארג'ונה, המבקשים להרוג ולחסל אותו ואת אחיו, ולפנדאווז- ארג'ונה ואחיו. הוא הציע לעזור לשני הצדדים- ונתן להם בחירה: או צבאו או הידע שלו. הקורוז בחרו בצבא , הפנדוואז , ארג'ונה ואחיו, בחרו בידע. וכאן יש הרבה רעיונות שאפשר להעמיק בהם, אבל אני אתמקד בבחירה. ארג'ונה בוחר בידע. ידע הוא אור, ידע מאפשר לראות נכוחה, מאפשר חיבור לאהבה. קרישנה אומר בין היתר- פעולה אלימה שהכוונה מאחוריה אינה אלימה, אלא פעולה של בחירה שמגיעה מתוך חמלה, פורקת את האלימות. מי שבוחר להיות חכם, ימצא את הדרך הנכונה ופעולותיו ישרתו אותו ואת התמיכה בקיום (בדהארמה) קרישנה מכבד את הבחירה שלהם ומעניק לכל צד את מבוקשו.
2. קרישנה לא מעדיף צד אחד על משנהו, כאמור, הוא שם את הבחירה בידיים של האדם (גם אצלנו..."הכל צפוי והרשות נתונה" זוכרים?). אבל הוא נמצא מחוץ לשתי האופציות. הוא מעבר לניגודים שמייצגים שני הצדדים. כמו אם האוהבת את שני בניה ויודעת שכל אחד מהם צריך לעשות את הדרך שלו בעולם והיא לא יכולה להכריח לדרך מסויימת, אבל היא יכולה לתמוך ולייעץ.
3. כשארג'ונה בוחר בידע- הוא מקבל אותו שלם. והוא מקבל את הסיבות החשובות למה כן חשוב לצאת למלחמה. וזה לא בגלל שקרישנה מעדיף צד אחד על השני. זה בגלל שלעיתים יש לפעול בצורה אלימה גם אם זה נראה נורא, אבל מה שחשוב כאמור זו הכוונה. "פעל ללא אחיזה בתוצאות פעולותיך" אומר קרישנה. כלומר- זה בכלל לא משנה אם תנצח או תפסיד. הפעולה הנכונה, זו שתומכת את הקיום, היא החשובה. תנועה אל עבר הטוב. התנועה היא החשובה ולא מהו הטוב. כי גם הקורוז, בני הדודים החוטאים, כוונתם טובה. רק יש להם ידע מעוות מהו טוב. כמו הילד שהפך להיות פושע אצל עוזי וייל.
4. בני דודיו "הרשעים" ,מסתבר , היו ילדים שלא ראו אותם. אביהם המלך היה עיוור ואמם כהזדהות עמו כסתה את עיניה, עיוורת גם היא לצרכיהם של ילדיה. כשאנחנו יודעים את זה, כיצד משנה הידע הזה את יחסנו אל הרשעים? זה לא אומר שנמשיך לתת להם לפעול ברשע, אלא להפך, ננסה בכל כוחנו לעצור אותם, אבל בגישה אחרת.
5. כשארג'ונה נלחם עם הידע הזה, הוא נלחם עם אהבה ורכות וחמלה. זה כמו שהורים לפעמים שמים גבולות קשוחים לילדם הסורר והוא טועה לחשוב שהם מתעללים בו. הם עושים זאת מתוך דאגה לקיומו.
6. קרישנה משכנע את ארג'ונה להילחם כי זו הדהארמה שלו, היעוד שלו. וכדי להגשים את עצמו, עליו לעשות מה שנועד לעשות- להילחם. לפעמים הפעולה הנכונה היא להילחם. ויש לכך תוצאות הרסניות, אבל אם הכוונה שמאחורי ההרג טהורה, שואפת לטוב, עלינו להתמסר לפעולה הזאת. וגם אם לכאורה נפסיד, זה לא פותר אותנו מאחריות ומתפקידנו לעשות ככל הניתן למנוע מבורים, כאלו שלא רואים את התמונה המלאה, להרוס את הקיים.
7. הגשמה עצמית, המטרה החשובה של האדם, תקרה רק אם נפעל התאם למה שנועדנו לעשות פה – נרבה טוב בעולם.
כלומר, הפעולה, המרי, ההתנגדות צריכים להיות מוזנים ונשענים על אהבה וחמלה. ולא על שנאה ופילוג וזעם.
או אז "מתגלה הרואה בטבעו האמיתי". ו "הרואה" הוא האהבה.
שבת שלום ושלווה, מי יתן וכולנו נזכה לראות את הידע הזה, את האהבה ללא תנאי שנמצאת בבסיס הדברים.
Comments