כשהתחילו הצירים לפני לידתו של בכורי , מהרנו לבית היולדות ואני הייתי אחוזת פחד. פחדתי מהלידה, שיכאב, שיקרה משהו, שאני אצרח דברים לא הולמים, שאישי לא יחשוק בי עוד ועוד כהנה וכהנה. אבל... אין ברירה, אי אפשר להתחרט ולהגיד לעובר- אופס, התחרטתי, אני לא רוצה ללדת אותך. בלית ברירה נכנסתי לתוך חדר הלידה עם כל הפחדים וכמו כל הנשים שילדו אי פעם וילדו בעתיד, עם כל הפחדים, ילדתי.
הפחד העולה בנו הוא בלתי נמנע. הוא בלתי נשלט. הוא נובע מגורמים שונים אבל בעיקר מכך שהוא נועד להגן עלינו, הישרדות היינו, ונבנה מתוך התנסויות העבר שלנו. למשל, ראינו אין ספור סרטים של נשים צורחות ומקללות את בן זוגן בחדר הלידה (למה עשית לי את זה ?!). אבל גם מכך שאנחנו לא יודעים מה יהיה ומה השפעת הנעלם הזה על חיינו.
מה שלמדתי בחיי הוא שאיפה שאין לי שליטה, אין טעם להתעסק יותר מדי. וגם אז , טירונית פעוטה שכמותי, במקום להתעסק עם תכניו של הפחד , עברתי להתעסק עם איך להקל על עצמי. זו אנרגיה אחרת לגמרי. במקום להימנע מהבלתי נמנע, להתבונן במה שיש ולפעול על פיו. התחלתי לנשום, הבנתי שאני מכווצת כולי (זו השפעתו של הפחד) והתחלתי להרפות, שוב ושוב.
אנחנו מונעים משתי מוטיבציות מנוגדות: מפחד או מאהבה. אלו שני צדדים של אותה מטבע, אבל התוצאה שלהן שונה בתכלית. לדוגמא: להלביש את הילד סרבן ההתלבשות שלי בסוודר בבוקר קר , כי אני מפחדת שהוא יתקרר שונה לחלוטין מלנסות לשכנע אותו להתלבש כדי שיהיה לו נעים וחמים. אם אני מפחדת שהוא יתקרר, כל האנרגיה שלי תהיה אחרת- אני אתווכח איתו, אולי אכריח אותו. מתחת לפחד מהתקררות טמון #פחד_מוות - שהוא יתקרר, יחלה וימות. זו אנרגיה הישרדותית מכווצת. אם אני פועלת ממקור אחר- אני יודעת שקר ולא נעים בחוץ, ואני רוצה שיהיה לו נעים וחמים, אני מציעה לו, ומאפשרת לו לצאת החוצה בחולצה דקיקה, סביר שאז הוא יבקש ממני משהו חם ללבוש, בלי ויכוח בכלל. זו אנרגיה של #אהבה. מרחיבה. הנשענת על נוכחות בהווה וראיית המצב כפי שהוא .
וככה זה עובד כל הזמן. אין שאלה. באחריותי לבדוק מהיכן אני פועלת. האוטומט שלנו, המתוכנת כך כדי לשמור עלינו בחיים, שם בדיפולט (DEFAULT) פחד, אצל רובנו, אם לא כולנו. לברוח כשפוגשים נחש, או לקפוא , כדי שיחשוב שאנחנו גזע עץ וימשיך בדרכו. כדי לפעול אחרת, אנחנו צריכים לשלב את מוד הפעולה לידני. כלומר, במקום הפעולה האוטומטית העולה כתוצאה מהפחד המשתלט בתוך המערכת, להחזיר את תשומת הלב אל הסיטואציה ולבדוק מה נכון לעשות.
הפחד מעיד על הידע שצברנו מניסיון העבר שלנו, כוונתו טובה. תכונה נוספת שלו היא שהוא תוכן חולף בהכרה שלנו. הלא יש מספיק אנשים שנחשים לא ממש מפחידים אותם, כי הם גדלו בטבע ולימדו אותם אחרת. וגם, אם תתנו לו שתי שניות או שלוש, תראו איך הוא חולף לו כלא היה. אבל, אם נתקעים עליו, הוא כמו הפצצת קסאמים, פועל עלינו שוב ושוב בלופ.
אהבה עובדת אחרת, ההפך. היא נשענת על היכולת שלנו לראות בבהירות את מה שקיים ברגע זה. היא לא תמיד בדיפולט, זה מצריך מה שנקרא #מודעות. כלומר, לראות שיש לי בחירה. נכון שאין לי בחירה אלא ללדת כשאני בשבוע 42, אבל יש לי בחירה איך ללדת. מכווצת מהפחד או מודעת ושותפה לתהליך.
בעולם היוגה יש פסוק : "הרצון לחיות זורם אפילו אצל החכמים". משמעותו שאפילו אנשים המכירים את החוק הזה, כפופים אליו, יודעים שהמוטיבציה ההישרדותית היא לעשות הכל כדי להישאר בחיים כשחושבים שיש סכנת חיים, מוצדק או לא מוצדק.
כל פחד מחביא מאחוריו פחד מוות. הלא נודע גם הוא מאיים במוות. כדי לעורר אותי לפעולה שתחלץ אותי מהאיום הזה. ולכן, אין טעם לריב עם הפחדים שלנו, אלא לחמול ולחבק אותם. ועם זאת, להיות המבוגר האחראי וזוכר שפחד הוא רק פחד ויש אפשרות אחרת לפעול ממנה. היא מצריכה קצת מאמץ ותרגול, אבל היא אפשרית לחלוטין.
קל יותר להניע אנשים מפוחדים. זה משרת מטרות . אבל לא חייבים לשתף עם זה פעולה.
ואז... בימי #קורונה, נכון שמפחיד, אבל תראו כמה מזינים את הפחד הזה! מפמפמים לנו אותו כל הזמן. אפשר לנקוט באמצעי זהירות, וגם, וגם לשתף פעולה באופן מבוקר. לא חייבים להפסיק את הפחד, הלא אמרנו שהוא בלתי נשלט. אבל אפשר לא לפעול על פיו. נכון, זה קשה, מצריך מאמץ , אבל לגמרי אפשרי. לראות שהפחד נובע מאהבתנו לחיים. ואהבה לחיים תפעיל אותנו אחרת. באנרגייה אחרת. היא לא תכווץ אותנו. כי כשאנחנו מכווצים, שום זרימה אין בגוף שלנו. וזרימה היא חיים. אהבה היא חיים.
כשפועלים מפחד- מנסים ללא הצלחה להימנע מלהרגיש את הפחד.
כשפועלים מאהבה- מתמקדים במה אפשר לעשות ברגע הזה. והרבה פעמים יש מספיק מה לעשות..
יש בחירה מאין לפעול: מפחד מוות או מאהבת החיים. ותנסו את זה.
כולנו יודעים שהחיים הם חסרי ודאות. יודעים את זה מפני שככה אמרו לנו ושאולי ראינו את זה פה ושם. אבל החיים בעידן הזה לא מוכיחים לנו את זה. אנחנו מנסים להשיג שליטה (ראו לדוגמא את הוויז) ומצליחים רב הזמן. אבל באמת, באמת באמת, זה לא ככה. הבריאה לא עסוקה בלהוכיח לנו אחרת, היא לא צריכה, זה בטבע שלה, האקראיות והאי וודאות. והנה כולנו לומדים עכשו על בשרנו , מתוך התנסות ישירה , מה זה אומר- לומדים על ה #שבריריות שלנו ועל היוהרה שלנו לחשוב שיש לנו שליטה. זהו ידע שמלמד על אמת מהם החיים.
כל זה לא בא לדכא ולהחליש, נהפוך הוא. אם נכיר את חוקי המשחק , נסבול מהם הרבה הרבה פחות, ונדע איך לעבוד איתם. אז אם צריך עכשו לשבת בבידוד, אז יושבים בבידוד. זה הכל. וממתינים בסבלנות. כי כל מה שקורה עכשו, יש לו בדיוק, אבל בדיוק , את אותו הטבע של כל מה שקורה לנו תמיד- הוא בר חלוף ומשתנה. ופחד לא ממש יעזור פה. אבל אהבה, או אהבה, תעזור מאוד!
Comentários