Ha Ilanot St 17
kfar ma'as
Israel

0544395748

סיגל ביבר יוגה תרפיה

מהמזרן לחיים

סיגל ביבר

 יוגה תרפיה

 

שכר לימוד , שילמת?

Sigal Bieber

לאחר לידת בכורי במשך חודשים ארוכים ניסיתי להוריד במשקל. לאחר שכלו כל הקיצים עשיתי מעשה אמיץ. רכשתי חבילת הרזייה של חברת ”מרזי מורית“. זה מה שהיה אז (טוב, צעירה אני לא....)

הגיעה חבילה גדולה עם שליח עד הדלת, שבתוכה היה טמון תפריט שבועי, כמה חטיפי אנרגיה ואם אני לא טועה, איזה שקית עם אבקה. לא בטוח. וכל זה עלה המון כסף. המון המון כסף. בסופו של דבר לא היה שם משהו שלא ידעתי- התפריט היה מאוזן, בריא, אפילו לא מפתיע במיוחד, אבל הקפדתי עליו מאוד מאוד. ובסופו של דבר גם השלתי מעלי את הקילוגרמים המיותרים,כי אם שלמתי כל כך הרבה כסף, אני חייבת להתמיד ולהקפיד, מה לזרוק כסף לפח?!

לימים בקורס רייקי עמדה המרצה (רייקי מאסטר) על כך שאין לתת טיפול ללא תמורה. לאף אחד, למעט הילדים שלנו. ”חליפת אנרגיה“ היא קראה לזה. רק כאשר אדם נותן מעצמו משהו, הוא מפנה מקום לקבל בחזרה. מייצר מחוייבות, לקיחת אחריות. זוכרת שהרהרתי ברעיון רבות וחשבתי שהבנתי אותו עד תומו, אפילו הסכמתי- כדי לקבל- עלי לפנות מרחב בתוכי , לייצר מוכנות.

ואז הבנתי שכך דין הדברים בכל. 

לפני מספר שבועות יצאתי לקורס שחיכיתי לו זמן רב, וגם עליו שלמתי סכום כסף נכבד. ציפיתי לתובנות מאלפות, כלי עבודה חדשים ויעילים שיעשירו את ארגז הכלים שלי. למרבה האכזבה ציפיותיי לא התגשמו. כבר במפגש השני מצאתי את עצמי סופרת את הדקות לסיומו , משועממת . מחשבות חטא התגנבו לראשי להפסיק את הקורס. אבל אופיי לא נתן לקולות הללו להישמע- ”הרי אני משלימה מה שאני מתחילה ולא עוזבת באמצע , וגם אולי לקראת סוף הקורס יתגלו נושאים חדשים, ואם שלמתי כ“כ הרבה כסף, אני חייבת לנצל עד תום“, ועוד כהנה וכהנה. אבל קול אחר עלה מתוכי-“ זמנך לא פחות חשוב, ואם הבנת את העיקרון, חבל על הזמן. הפסיקי.“ פשוט כך. עלות הקורס הזה היתה עבורי שכר הלימוד בעד ההבנה של המסלול שבחרתי לי- להעמיק ולחפור בדרך שלי ולהפסיק לחפור בורות קטנים מסביב, זה לא אומר שאי אפשר להרחיב את קוטר הבור שאני חופרת כדי להרחיב את עולמי, אלא להכיר בדביקות בדרך, במיקוד תשומת הלב בכיוון אחד, ללא הסחות הדעת. רק כך מעמיקים עוד ועוד. 

שכר הלימוד עבור ההבנה הזאת. הקורס הזה לא היה טעות וגם לא בזבוז של כסף וזמן. הוא הוא היה התנסות שלמדה אותי ידע חדש ורלוונטי למסלול שלי.

ואם נסתכל על חיינו נראה שה“טעויות“ שלנו הן בעצם שכר הלימוד שאנו משלמים בעבור ידע חדש שמדייק אותנו יותר. מכל טעות שאנו עושים , אנו למדים, או יכולים ללמוד. ”הייתי צריכה...“ או ”אם הייתי בוחרת שוב...“ הם בדיוק זה- בעתיד המצבים הללו יחזרו על עצמם, ואת הידע שרכשנו נוכל ליישם- לבחור אחרת. ואם בחרנו שוב ב“טעות“- סימן שלא סיימנו לשלם על ההשכלה שלנו. לא בכדי קוראים לכך ”ניסיון חיים“ או ”חכמת חיים“. גם לאילו יש מחיר שיש לשלמו באהבה.

זו גישה של חמלה כלפי עצמי, שמאפשרת התנסויות כל הזמן ומעודדת סקרנות והזדמנות להתאמן על הנושאים החשובים לי ביותר.

לפני מספר ימים שבתי מחמישה ימים של שתיקה במדבר. שתיקה שתיקה. לא רק של הפה, אלא גם אימון אינטנסיבי של השתקת המוח הקודח ממחשבות. השתקה היא אולי מילה אלימה, כי אי אפשר להשתיק את המחשבות. זה מה שהראש שלנו יודע לעשות, לחשוב את עצמו לדעת. לכן יש טכניקה אחרת , מעולם היוגה והמדיטציה, שלא נכנס אליה כעת, שמסייעת באופן עקיף להרגעת הסערה והמלל הפנימי. לאט לאט, בסיוע יופיו המהפנט והשקט של המדבר , מצטללת ההכרה והקולות השונים שוככים. ואז אפשר להביט ישירות אל המעמקים הפנימיים וללמוד את נפשנו.

המדבר בסוף אוקטובר נוגה והפכפך, לילותיו אפלים אך צלולים ושמיו זרועים אין ספור כוכבים. בתוך האי נוחות הרבה של הלינה המשותפת עם עוד 3 נשים בחדר, שירותים משותפים לעוד 12 נשים, תקרה מטפטפת , חום ביום וצינה בלילה, הבנתי שגם זה שכר לימוד בעבור השקט הזה שאני משליטה בתוכי. בתוך נוחות אנחנו נרדמים. בתנאי אי נוחות אנחנו מתעוררים. עירנות פקוחה. מורה לאנטומיה ופיזיולוגיה למדה אותי פעם שגוף האדם לא נועד לשרוד בתנאים של שפע- הוא צריך לצאת לצוד, להתאמץ בשביל המזון. באופן פרדוקסלי, דוקא בתנאים של חסר , גופנו מתחזק ומתפתח, משכלל את יכולותיו, את כושר האילתור והיצירתיות. לפני שנים , עבדתי בחברת היי טק שסבלה מתקופת קיצוצים משמעותיים. פתאום לכל עובדי השפע המפונקים המורגלים ב 3 סוגי קורנפלקס ומכונת אספרסו ,נגמרו תקציבי פיתוח העובדים. ואז , התחילה היצירתיות. אז מכל אחד נדרש לחשוב איך מכלום תקציב מוציאים סדנא מאלפת. שכר לימוד. מה שלמדתי שם בתקופת החסר , לא למדתי בשום מקום אחר.

לסיום הסדנא במדבר, הוליכה אותנו מורתנו שעה ארוכה בישימון, בדממה והושיבה אותנו במעגל סביב עץ שיטה זקן ועב גזע שעלעליו הירוקים ליבלבו בחוצפה. ”תקשיבו לו“ אמרה והנידה ראשה לכיוונו. הצעירות שביננו הביטו בה ובו בתדהמה, וגם עלינו הקשישות יותר שלא נראה להן שהבקשה שלה הפתיעה אותנו. חייכתי לעצמי, זוכרת את תגובתי לראשונה לבקשתה לפני שנה.

”למורה הזה יש הרבה תשובות עבורכן“ המשיכה.

ואני הקשבתי , ושמעתי. דרכי בשנה הקרובה התבהרה, וגם למה שנשאר עלום אפשרתי להישאר כך, מעורפל מעט, בביטחון מלא שיתבהר כשאתקדם.

ואת שכר הלימוד בעד המסרים שלו אני מתכוונת לשלם בשנה הקרובה.

מוקדש באהבה לגלית לוין, ”גורית“.

 2015  © כל הזכויות  שמורות