Ha Ilanot St 17
kfar ma'as
Israel

0544395748

סיגל ביבר יוגה תרפיה

מהמזרן לחיים

סיגל ביבר

 יוגה תרפיה

 

Never say Never

Sigal Bieber

”אתה רואה“ אמר הסטג‘ר לרפואה לסטודנט לרפואה שישב לידו, ” מה שאמרתי לך עכשו- שאף פעם לא עושים למפקטומי (ניתוח להסרת גידול בשד) פעמיים באותו השד, אז הנה הופרכה אמירתי“.

ישבתי מול שני זבי החוטם המתוקים , אחד בגיל בכורי ואחד צעיר ממנו וחייכתי. שניהם מנסים להבין חוקיות ולבנות את המציאות בצורת חוקים ברורים שיאפשרו להם שליטה, והנה אני באה ומערבבת להם את הקלפים.

סדרת השאלות הרגילה- מעשנת- לא, פעילות גופנית- כן, תזונה- מאוזנת .... אז איך, אז איך? ועל זה עוד הוספתי להם שבמשך שישה שבועות הקטנתי את הממצא בחצי, עיניהם פעורות ולא מאמינות.

אבא שלי שומר על המכונית שלו בהקפדה. שוטף אותה, נוסע עליה כהוראות היצרן, אף פעם לא מחכה שמיכל הדלק יתרוקן וממלא כשהוא מגיע לרבע, מתדלק בדלק משובח ותוספים ,מטפל טיפולים תקופתיים בזמן. ולמרות הטיפול המדוייק והאוהב אחרי כמה שנים המכונית מתיישנת ומתחילה לדרוש יותר שעות מוסך. מנורה שנדלקת, חריקות , מוכר? 

”לא משנה כמה טוב תטפל באוטו שלך, בסוף הוא ירד מהכביש ” אני אומרת לאבא שלי, ומקווה שהוא יבין שאני מדברת לא רק על האוטו שלו אלא גם על הגוף שלו....דרך כל בשר. 

4.5 שנים אחרי הניתוח הראשון, שנים של התכווננות מחדש, העמקת האינטימיות עם הגוף שלי ועם צרכיו המשתנים, אני פוגשת שוב את פחדיי העמוקים. הפחד ממחלה, הפחד ממוות, הפחד מטיפולים אלימים ועוד ועוד, פחדים שכולנו מכירים מול המפגש עם סופיותנו הכל כך ידועה מראש ועם זאת אנו כמו מתעלמים ממנה. עוד פעם ניתוח להסרת ממצא חדש.

גופנו הוא הכלי עמו אנו חיים בעולם. באחריותנו לדאוג לו ולטפל בו כראוי. לספק לו תזונה נאותה, תנועה, להרפות אותו ולאפשר לו לנוח, לאהוב אותו. זה בתחום האחריות שלנו. אבל בעידן בו היחס לכלים המשרתים אותנו לקוי, הזליגה הזו אל הקשר עם הגוף בלתי נמנעת. מכשירי טלפון סלולרי אנחנו מחליפים מדי שלוש שנים במקרה הטוב, מכוניות, ברגע שזמן המוסך שלהן עולה, כבר מתחיל תהליך החיפוש אחר מכונית חדשה. ”תקני מכונת כביסה פשוטה וזולה“ אמר לי טכנאי מכונות הכביסה ”ותחליפי אותה אחרי חמש שנים, אין טעם לתקן היום“. המכשיר התקלקל- יאללה להחליף. 

אבל את הגוף שלנו אנחנו לא יכולים להחליף, לכן טיפול לא נאות בו יוריד אותו מהכביש מהר יותר , תוך כדי תהליך רווי סבל.

ולא זו בלבד. אם אנחנו כבר מטפלים בגוף שלנו , העידן הזה מוכר לנו טיפולים מתקדמים ל“צורה“- מתיחות פנים, הרמת שדיים, עיצוב הגוף. עוסק בצורה ולא במהות. כאילו שזה יאריך את חיינו. או יביא לנו אושר. ”איזו מצלמה קנתה Iscah ?“ שאל אבי את חברתנו Maura, וזו ענתה לו ”שחורה“. שלל צורות לאותה תכלית- אנחנו חייבים נעליים בצבעים שונים, טוסטר שיתאים למטבח החדש, מכונית שתשדר לעולם את מעמדנו הסוציואקונומי. צורה צורה צורה. מכונית תכליתה לנסוע, נעליים להגן על הרגליים, מצלמה לצלם. נכון שאסתטיקה זה חשוב, וכלים יפים ירחיבו את הלב. אבל במקום לעסוק בלעצב את הישבן כך שיראה בן 18, כדאי אולי להתעמל וכך גם לחזק את שריריו וגם להפעיל את הגוף כך שיתמוך בחיים בריאים יותר. 

עם המחוייבות לשים את התנאים המתאימים ביותר לבריאותנו , יש גם דברים שלא תלויים בנו. היוהרה שיש לנו שליטה על הכל, או הניסיון להשיג שליטה על הכל בכל דרך שהיא, מגוחך. אני יכולה ”לחיות נכון“ ועדיין לא לדעת שבחצר השכנים גג האסבסט של המחסן שלהם מתפורר ומפזר לאויר חלקיקים שמרעילים אותי. יש גבולות לאחריות שלנו. עלינו לפעול נכון, אבל מה תיהיה המציאות ? קשה מאוד לצפות.

המלחמה בהזדקנות אבודה מראש, גם אם נראה צעירים יותר, זה לא יקנה לנו שנים חיים ארוכות יותר ובטח לא מאושרות יותר.

בנוגע לשליטה - האנשים מתחלקים לשני סוגים- אלו המתקשים להתחייב ופריקים של קונטרול.

חברה שלי מתקשה להתחייב לנסיעה משותפת בקיץ . ”כל כך הרבה דברים ישתנו עד הקיץ ”, היא אומרת לי, ”אני לא יכולה לומר לך אם אני יכולה או לא“.

לא להתחייב- משמעו- אלוהים יודע מה יהיה בקיץ, ולכן אני בעצם נותנת לזרם הנהר להוביל אותי. ואז מגיע הקיץ ואם מתאפשר אנחנו נוסעות ואם לא אז לא. יש לזה מחיר (לפחות מחיר טיסות).

לעומת פריק הקונטרול- אני אקנה כרטיסי טיסה לקיץ . ואם לא נוכל לנסוע, אני אשתגע. ארגיש שאבדתי שליטה, אתאבל על מה שהשקעתי.

ואפשר גם באמצע- פיתוח גמישות ויצירת מציאות- אני עושה הכל , את כל הפעולות כדי לנסוע בקיץ ואם משהו לא צפוי מגיע, אני אתגמש ואפתור את הבעיה הצצה בפני. 

המציאות משתנה כל הזמן. ושינוי יכול להיות מפחיד. אנחנו מנסים לארגן את חיינו בתוך קווים ישרים וחוקים ברורים. והחיים, מה לעשות, יש להם את המסלול שלהם. ”האדם עושה תוכניות ואלוהים צוחק“ אוהבת חמותי לומר. 

אני אוהבת לדמות את עצמי על סירת מפרשים לבנה בים. גם כשהים סוער והגלים שוצפים אני מזכירה לעצמי שהסערה היא חלק בלתי נפרד ממהות הים. חסר תועלת להלחם בה. כדאי ללמוד ולהתמקצע בשיוט.

”איך הקטנת את הממצא?“ שאלו אותי שני הרופאים לעתיד. ואני ספרתי להם על שלל הפעולות שעשיתי שכוללות ברובם פעולות שהם מכנים עבודת אלילים. רפואה סינית, דמיון מודרך, מדיטציה, שינויי תזונה ועוד. חייכתי אל מול עיניהם הספקניות. ממצא לא פולשני. נעבור גם את זה.

”לעולם אל תאמרו תאמרו אף פעם“ אמרתי להם, ”הגוף שלנו יותר חכם ממה שאנחנו חושבים, ומי שמנווט את הגוף שלנו, חכם עוד יותר..“. 

אחלו לי בהצלחה בניתוח מחרתיים. למפרשית הזאת יש עוד אוקיינוסים לחצות. שיהיה לכולנו לבריאות. 

 2015  © כל הזכויות  שמורות