Ha Ilanot St 17
kfar ma'as
Israel

0544395748

סיגל ביבר יוגה תרפיה

מהמזרן לחיים

סיגל ביבר

 יוגה תרפיה

 

מדיטציה, אולי לא מה שחשבתם

Sigal Bieber

למי שאין כוח לקרוא את כל החפירות שלי, להלן תמצית העניין:

מטרת המדיטציה במילים פשוטות היא לאפשר לנו לחיות חיים טובים יותר. הטכניקה היא תרגול של תשומת הלב שלנו. . התוצר בדרך אל המטרה הוא בדר"כ השקטת המוח הקודח שלנו. 

אמש הקרינו בערוץ 10 תכנית בשם "כדור האושר". בתכנית סקרו את העובדה שיותר ויותר אנשים היום נוטלים ציפרלקס, כדור נוגד חרדה ודכאון.

אין לי בעייה עם הכדור, גם לא עם אלו הנוטלים אותו. יש לי בעייה עם כל מיני אנשי מקצוע שהופיעו בתכנית ואמרו דברים לא מדוייקים , או אפילו לא נכונים, לדעתי. אחד הדברים שנאמרו לסיום היה שהיום כולם רוצים להיות מאושרים. וובכן רבותיי, תמיד אנשים רצו להיות מאושרים. תמיד. ולעולם ירצו. זה טבוע בנו. אבל, בעידן הנוכחי אנחנו כמו ילדים קטנים- רוצים את זה מהר ועכשו! וגם אם רצינו בעבר מהר ועכשו, לא היתה אפשרות כזאת, ולכן נאלצנו להתמודד. היום , כשיש אפשרות, אין צורך להתמודד. וכשלא מתמודדים, לא מפתחים יכולת. לא מפתחים חוסן. ושוב, אני לא נגד. יתרה מזאת. ברגעים מאוד קשים של חיי, כשאיבדתי את בני ממחלת הסרטן, כשנמלאתי חרדות לגבי בני השני החי, היו רגעים בהם לא היה לי הכוח להתמודד עם המצב, ונטלתי את כדור נוגד חרדה ודכאון . הוא אפשר לי לאסוף את עצמי , להתחזק ולימים, להפסיק את השימוש בו ולהתמודד טוב יותר עם מה שיש. הכדור מונע מאיתנו לחוש את כל המציאות המלאה, את החיים המלאים שיש בהם הכל. כאב וכעס ותסכול לצד שמחה, אושר והצלחה. היום אנחנו רוצים להיות מאושרים תמיד ופחות מקבלים את כל המכלול. את העובדה שבחיים יש תקופות שונות. והתקופות הפחות טובות משכללות את היכולות שלנו. משכללות על ידי כך שדורשות מאיתנו להיות יצירתיים ולמצוא דרכים לפתרון. למצוא את הדרך החוצה. אבל אם יש מישהו שיכול להראות לנו את הדרך החוצה, למה להתאמץ? אם יש וויז למה לטרוח לזכור את הדרך? (ואני לא נגד וויז 

 

:) ) אנו חיים בעידן בו ההכרה שלנו מופצצת בגירויים כל הזמן. ואם טיפה משעמם, יש סמארטפון שבו אפשר לקרוא חדשות, לענות על הודעות, או לשחק משחק מחשב. אנחנו לא מחכים יותר לאוטובוס ומתבוננים ברחוב ובקורה בו. לא מחכים בחדר הישיבות עד שהמנהל יכנס ומשוחחים. אנחנו מנצלים את הזמן לענות על מיילים . אין רגע בו אנחנו מניחים לעצמנו פשוט להיות בסיטואציה. מיד אנחנו בורחים להתעסקות כל שהיא. והבריחה הזאת , ההעסקה הזאת של תשומת הלב בגירויים שמעניינים אותה, מחלישה אותה מאוד. מחלישה את השליטה עליה. השליטה שלנו בתשומת הלב מידרדרת עקב ריבוי הגירויים וחוסר היכולת שלנו להכיל שעמום, כי בכל רגע נתון אנו יכולים לברוח למסך כלשהו. ועל חוסר השליטה הזה אנו משלמים מחיר כבד. כי כשאנחנו כשאנחנו צריכים להשתמש בה, היא מתקשה לשרת אותנו. ראו כמה "הפרעות" קשב וריכוז יש סביבנו. כמה חוסר יכולת להתרכז לאורך זמן במשימה אחת. זו לא הפרעה רבותיי, זה שריר חלש. חלש מאוד. חישבו כמה חשוב שנדע לשלוט בתשומת הלב שלנו- כשצריך להתרכז במשימה המיוחד כשהיא לא ממש נעימה. כשאנו רוצים שהגינה שלנו תפרח, אנחנו מפנים אליה תשומת לב ומטפלים בה. ואז היא פורחת. כשאנו רוצים שמערכת יחסים תשגשג, אנחנו משקיעים בה , השקעה שמתחילה בתשומת לב, המחשבה על מה המערכת זקוקה וכיצד לטפח אותה. כשאנו רוצים ללמוד משהו לעומק- החזקת תשומת הלב לאורך זמן, קריאה, צפייה, חקירה, מאפשרת לנו למידה. ללא תשומת לב יציבה , לא נדע כיצד לעשות את הדבר הנכון. ולכן, כדאי מאוד מאוד לפתח את יכולת השליטה בה. ואם נחזור לכדור מסיר החרדות - שימוש מופרז בו, או אצבע קלה על ההדק ולרשום מרשם, לא מאפשרת לנו להתמודד עם החרדה ולראות שבעצם אנחנו יכולים לה. למשל על ידי כך שאנחנו מזהים את טיבה, או שביכולתנו ברגע נתון כשהיא מופיעה, להסיט את תשומת הלב אל המצב בו אני נתונה ולפעול בהתאם. כמובן שבמצבים קיצוניים בהם סף החרדה הוא גבוה מאוד, יתכן שחשוב דוקא לקחת כדור. הבעייה שהסף יורד כל הזמן עוד ועוד, עד שאפילו בחינה בבית הספר נהית מצב של חרדה בלתי נסבלת. ושריר לא בשימוש , נחלש. תשומת לב מכוונת אל תמונה מגלה את פרטייה. תשומת לב אל סיטואציה, מגלה את מרכיביה. וכשהסיטואציה מורכבת, חשוב לנו להיות מסוגלים להחזיק את תשומת הלב לאורך זמן כדי ללמוד על המצב יותר ויותר. לקבל ידע מדוייק ורב. ידע החשוב לנו כדי לפעול, להגיב, להתמודד. לחיות. הכדור גורם לנו להרגיש טוב. וזה סבבה לגמרי כשהמצב קשה. אבל כשהוא לא קשה באמת ואנו בורחים אל הפתרון הקל אנחנו מחלישים את עצמנו. (ולא לדיון עכשו מהו מצב קשה באמת). אנחנו חייבים לחזק את עצמנו. כי ככל שאנו מתבגרים אנו נתקלים במצבים מאתגרים וקשים יותר ויותר. להזדקן, לחלות, לראות את המוות ואת סופיותנו אינו דבר של מה בכך. כל חיינו הם סוג של אימון למשוכות המגיעות עם הזקנה. לא נתאמן, משמע לא נתחזק. תרגול מדיטציה אינה אופציה, היא הדרך היחידה לנהוג את חיינו. וזה הזמן סוף סוף לדבר על מהי מדיטציה. יש המון רעיונות על מהי מדיטציה, יש גם המון סוגים . אני אדבר בקצרה על מדיטציה על פי הפילוסופיה של היוגה ועל מיינדפולנס. בגדול יש שלושה רבדים למדיטציה: יש את התרגול, הטכניקה, יש את המטרה אליה אנו חותרים כשאנו מתרגלים ויש גם את התוצר הנלווה כתוצאה מהתרגול, שהוא אינו המטרה, אך הוא משרת אותה. הוא כמו סימן דרך לסמן שאני בדרך הנכונה. מטרת המדיטציה במילים פשוטות היא לאפשר לנו לחיות חיים טובים יותר. והכוונה היא לאפשר לתפיסת המציאות שלנו להשתנות . הטכניקה היא תרגול של תשומת הלב שלנו. מכל אותן סיבות שפירטנו למעלה. התוצר בדרך אל המטרה הוא בדר"כ השקטת המוח הקודח שלנו. זהו תוצר טבעי, מעצם התרגול. זו לא המטרה. מעצם העבודה עם השריר הוא מתחזק. בסרט אמש אמר אחד המומחים- אם לא טוב לך בעבודה, תשנה אותה, אם לא טוב לך עם החברים שלך, תחליף אותם, אם לא טוב לך בסביבה שלך- תזוז משם. אבל לא תמיד אנחנו יכולים לזוז. לא תמיד זו אופציה. אז מה עושים? ויותר מזה, הרבה פעמים נגלה שזזנו, שהחלפנו, ששינינו, ועדיין לא טוב לנו. אז מה עושים? במדיטציה אנו מאמנים את תשומת הלב, את השליטה בתשומת הלב . ובאמצעות אימון זה וחיזוק השליטה בו, מתפתחת בנו היכולת להכיל את החיים על כל מכלולם. השינוי לא יכול לבוא מבחוץ. הוא צריך לבוא מבפנים, מהדרך שבה אני מפרשת את המציאות. ואז מתרגול המדיטציה קורה עוד דבר מגניב. מעצם העובדה שאני מאמנת את שריר תשומת הלב שלי אני יכולה להתחיל לראות בצורה ברורה מאוד את הדרך שבה אני רואה את העולם. את הפרשנויות שלי לחיים שמסביבי. לראות שלעיתים מה שגורם לי לסבל לא נעוץ במה שבאמת קורה, כי אם מהדרך בה אני מפרשת את הדברים. אני גם מגלה שהפרשנות שלי לסיטואציה מסויימת שונה משל אחרים. וכאן מתחיל שינוי מבפנים. שינוי שבהדרגה יאפשר לי לראות דברים אחרת, ואולי לפחד פחות, או לא להיבהל מהפחד הזה. וזו מדיטציה : הכלי והדרך לראות נכון וטוב ולחיות בשל כך טוב. ונכון וטוב זה אומר שיש בחיים שלנו הכל , טוב ורע, עצוב ושמח, חזק וחלש . ובדר"כ כלל התקופות בהן אני מדוכדכת או חרדה לא יהרגו אותי. ובדר"כ הן יחלפו. ואם הגענו עד הלום, וסוד קטן- לא בדר"כ. תמיד תקופות רעות (וגם טובות) יחלפו. ואין דבר שאני יכולה לעשות כדי שלא יחלפו אלא לקבל את זה. וכשאני מקבלת את זה אני יכולה לזרום עם זה. כמו נהר זורם. אני יכולה לחיות. הדבר היחידי שאני כן יכולה לעשות זה לתרגל. זה הכל. במקרה הטוב, בשל התרגול יווצר שקט וראיתי תתבהר לרגע. במקרה היותר טוב, לאורך זמן אני גם אסבול פחות. כי השינוי יקרה מעצמו בתוכי. מכיוון שאני אתחזק מכל מה שמתרחש בחיי. אני אוכל להכיל את כל מה שקורה איתי. וכאן יש עוד עניין שצריך לזכור. זה לא קורה ביום אחד. גם לא בשבוע. חישבו כמה זמן אתם מבלים בחדר הכושר כדי לחזק את שרירי הזרוע שלכם? או כמה זמן אתם מתאמנים כדי לרוץ מרתון? זה לוקח זמן!!! אז למה אנחנו מצפים שיהיה שקט בתוך הראש מיד כשאנחנו עוצמים את העיניים??? ברור שיהי שם רעש, שעמום, וחוסר סבלנות. ולהזכירכם, השקט כאמור, הוא רק תוצר בדרך למטרה העיקרית... מדיטציה זו עבודה . כמו לבנות ריבועים בבטן. הרבה תרגול. יומיומי אפור. לא להסתפק בהרגשה הטובה המתלווה אליו וגם לא להתבלבל וחשוב שזו המטרה. ואז כשהשריר נבנה והתפתחה היכולת, אפשר להתחיל להשתמש בהכרה כראוי לתפקידה. ואז גם אם קשה וכואב ומתסכל, זה לא מאיים, אפשר להכיל את החיים גם אם אירע דבר נורא מכל. כי נבנה החוסן הנפשי.

לא צריך לרוץ לקחת ציפרלקס עם כל כישלון, או עם כל חוויה קשה. אפשר לשמור את האפשרות לרגעים קשים באמת.

מוזמנים לנסות. מה שבטוח הוא שאין מה להפסיד.

 2015  © כל הזכויות  שמורות