Ha Ilanot St 17
kfar ma'as
Israel

0544395748

סיגל ביבר יוגה תרפיה

מהמזרן לחיים

סיגל ביבר

 יוגה תרפיה

 

פריק קונטרול

sigal biber

 

"מה לשנות?" שאלתי את נדב, הרופא הסיני שלי.

הגעתי אליו לראשונה מיד כשגילו את הגוש הסרטני בשד שלי. 

"רגע רגע", הייתי מבולבלת. אני אוכלת בריא כל כך הרבה שנים, מתרגלת יוגה ומדיטציה, יודעת לווסת מתחים ועומסים, בקיצור חיה מאוזן ובריא,  על רכבת הרים כמו כולנו, אבל עדיין חיה נכון, אז מה זה פה פתאום עכשו? מה עשיתי לא בסדר ?

בנוסף קבלתי כמובן גם ספרים כמו "הסרטן כנקודת מפנה" ושכאלה...

כשאירוע דרמטי זה התפרץ לחיי, ברור שעשיתי עצירה והתבוננות. ניסיתי להבין. למצוא תשובות.

והאמת, ורובכם מכירים אותי היטב, לא מצאתי הרבה.

את הסרטן כנקודת מפנה אימצתי לפני 14 שנה כשבני השני, זהר, נפטר, בן 4 בלבד. הוא שלח אותי לחפש תשובות.

לאף אחד אין באמת תשובות מתאימות להורים ששואלים "למה ילדנו חלה?" או, גם, רחמנה ליצלן, "מה עשינו לא בסדר?".

עבורי שלפחות את 35 השנים הראשונות של חיי  כ"פריק קונטרול", שהאמנתי בכל ליבי שמי שאני היום זו תוצאה של עבודה פנימית ושל בחירות שעשיתי, מצב של אי ידיעה וחוסר שליטה היה  בלתי נסבל. חשבתי שהרוב  בשליטתי. אז זהו שלא.

מותו של זהר שלח אותי למקורות רוחניים אלו ואחרים למצוא תשובות. נכנסתי עמוק לתוך היוגה שחיברה אותי אל תבונת גופי וחשפה אותי לתפיסות עולם רוחניות בינהן יהדות וקבלה (שלימדה אותי על ה"תיקון") ובודהיזם שחוקר את מקורות הסבל.

בבודהיזם יש את מושג ה"קארמה "- הקשר סיבה תוצאה. כלומר- מצבי היום נובע מזרעי מעשיי שעשיתי בעבר. אבל, גם מעשים של גילגולים קודמים משפיעים  על חיינו כעת, או, נובטים רק היום. ועל זה אין לנו שליטה. 

לפני מספר שבועות הלכתי למטפלת שמשלבת  רפואה מערבית קונבנציונלית עם תפיסות הוליסטיות.

"למה את חושבת שזה מגיע לך? " שאלה אותי.  "זה לא מגיע לי" עניתי לה. זו שאלה ששאלתי בעבר, וגם בימים הראשונים לגילוי הגוש בשדי, למען האמת. אבל לא עוד. זה באמת לא מגיע לי. יש דברים שאני פשוט לא יודעת. וזה חדש. להסכים לא לדעת. וגם לא לכעוס על כך.

אין ספק שהשאלה "מה הסיבה?" צריכה להישאל, כי יש אנשים שעבורם הסרטן הוא באמת נורת אזהרה ופעמון השכמה. שאוכלים רע, מעשנים, שותים אלכוהול ללא הכרה , לא מטפלים בעצמם, נמצאים במערכות יחסים שמזיקות להם, חיים ללא חיבור פנימה ולא מקשיבים לצרכיהם העמוקים ( ויש כאלו, אגב, שחיים טוב מאוד עד שיבה טובה), עבורם העצירה הזאת והשינוי בדרך החיים ללא ספק מהווים נקודת מפנה.

"את לא צריכה לשנות כלום" אמר לי נדב המקסים, אחרי שתישאל אותי היטב וחקר אותי על אורח חיי . "את עושה טוב. תמשיכי ככה"..

חפירות עמוקות מדי או רוחניקיות , תסלחו לי על הביטוי, הן לא במקום.

לפני מספר שנים השתתפתי בסדנת גוף - נפש. אחד המשתתפים סיפר שהוא חולה בסכרת . "ברור!" הצטהלה המנחה, וסיפרה לו מה הוא לא עושה בסדר בחייו מבחינה רגשית שבשל כך הוא חלה. אני לא אומרת שהיא טועה, אולי היא צודקת, אבל אולי גם לא. התשובה האמיתית  היא ,לדעתי, שיש כל כך הרבה דברים שמרכיבים את התפתחות חיינו ובריאותינו, שקצת צניעות וענווה לא תזיק. "שימו סימן שאלה" אומרת ליאורה המורה ליוגה שלי.

אני מדגישה- שאלות כמו "למה מצבי היום הוא כזה, מה הסיבה לכך?"   צריכות להישאל.  

חייבים להקשיב לגוף ולאינטואיציה ולחפש תשובות. חיים מתוך מודעות והבנה אמתית שכל מה שאנחנו עושים משפיע על עתידנו ועל איכות חיינו בכל הרבדים - גוף , נפש ורוח, אלו חיי אחריות ועצמאות. אבל, וכאן יש אבל גדול- להאשים מישהו שהוא חולה , שהוא עשה את זה לעצמו , זו יוהרה, רוחניקיות בגרוש וחוסר הבנה בסיסי עד כמה האדם מורכב וכמה גורמים משפיעים עלינו בכל רגע נתון.

בכל רגע ורגע אני  שואפת לעשות כמיטב יכולתי, להתכוונן לטוב ולקוות לטוב.


 2015  © כל הזכויות  שמורות