Ha Ilanot St 17
kfar ma'as
Israel

0544395748

סיגל ביבר יוגה תרפיה

מהמזרן לחיים

סיגל ביבר

 יוגה תרפיה

 

על השתיקה

sigal biber

 

לפני שנים רבות הגעתי לקורס קצינות בבה"ד 12 צרודה ועם גרון ניחר.

אחרי הדרכה בשני מחזורי טירוניות במחנה 80 וסמלת מחלקה באחד, אבד קולי.

מכיון שהייתי מיועדת להיות ממי"ת, לא אהבו את זה בבה"ד ושלחו אותי למר"מ.

שם, הציץ המומחה , רופא דרום אמריקאי שרמנטי, אל תוך גרוני ולאחר מספר שניות גזר שתיקה.

"יש כזאת בצקת במיתרי הקול שלך. תפסיקי לדבר שבוע, ותחזרי לבדיקה" הישיר מבט כחול עיניים וליטף את זקנו המאפיר.

"אבל..." התרעמתי. 

"קחי פנקס ועט" יעץ לי.

וכך חזרתי לבסיס. מצויידת בפנקס ועט , הנחיות מהרופא ופתק לצוות ההדרכה והשתתקתי לשבוע.

מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת לדבר. זה לא שהפסקתי לאהוב לדבר, אבל התאהבתי בשתיקה.

לאחר שבוע של פה חתום, מיאנתי להתחיל לדבר..

כך העניק לי המומחה הנחרץ את מתנת השתיקה.

לאט לאט משתתק הרדיו הזה בתוך הראש, כאשר הבנתי שאין צורך להגיב כל הזמן.

השתחררתי לשבוע מהצורך להביע דעה, לבקר, לבחון, לשאול, לטעון, לשתף.

כל האנרגיה הזאת שמושפרצת החוצה, מופנית בעדינות פנימה.

ואז התרחש הפלא הגדול- מפגש עם עצמי.

מפגש עם הדפוסים, עם כל התגובות האוטומטיות שלי- איך אני קופצת להגיב, מה עולה בי כשאני פוגשת נושאים מסויימים, 

כיצד מתעוררת בי הדחייה, או ההתרגשות. 

כשמעמיקים פנימה, אט אט משתרר שקט שמאפשר למשהו צלול יותר להחשף.

ההבנות נעשות חדות יותר ובהירות יותר.

וגם התובנה שהכל בסדר שם בחוץ. הם מסתדרים גם בלעדיי. כמה ענווה מתאפשרת אז.

מאז מדי זמן מה אני נוטלת לעצמי חופש מדיבור.

נכון, בדרך כלל בסדנאות יוגה או בריטריטים שונים, ולא תמיד בתכיפות מספקת, ובכל זאת, טוב יותר מכלום.

וגיליתי שהשתיקה היא כמו מסע למיטיבי לכת. כמו בטבע, ככל שאתה מתרחק מהדרך הראשית, כך נחשפים בפניך נפלאותיו, כך בשתיקה.

ככל שמתרחקים מאנשים, מהציביליזציה, מוותרים על הנוחות של לישון בבית מלון ומוכנים לישון בטבע, על האדמה מתחת יצוע הכוכבים, מגלים נופים פראיים יותר, קדומים יותר, נופים מוכרים שלא פגשנו הרבה זמן.

אישי היקר, יש לו כישרון למצוא לנו חורים נידחים כאלו, וכשאני מתלוננת על זמן הגעה ממושך ש"מבזבז " לנו זמן מהחופשה, הוא אומר- " את רוצה שקט? את רוצה להתבודד? זה לא קורה מרחק חצי שעה נסיעה משדה התעופה". צריך להתפנות לזה.

כך הצלילה פנימה. ככל ששותקים יותר, מעמיקים יותר. מגלים שאין צורך יותר בדבר.

הכל כבר פה, מונח לו כך, בשלווה.

בתום שבוע שתיקה  בבה"ד 12, התקשיתי לחזור ולדבר, כל מילה נשמעה לי כמו צעקה רמה.

גם מהשתיקה יש לחזור במתינות, לאט לאט, כמו שחוזרים מהמדבר.

 

 2015  © כל הזכויות  שמורות