Ha Ilanot St 17
kfar ma'as
Israel

0544395748

סיגל ביבר יוגה תרפיה

מהמזרן לחיים

סיגל ביבר

 יוגה תרפיה

 

אי שביעות כרונית

sigal biber

 

" את לוקה באי שביעות רצון כרונית" מטיחה פנלופה קרוז הגועשת בקרחון הכי לוהט שנראה בשנים האחרונות על המסך- סקארלט ג'והנסון, בסרט הנהדר "ויקי כריסטינה ברצלונה"  של וודי אלן. סקארלט מבקשת לעזוב את קן האוהבים המשולש בטענה שהיא לא יודעת מה בדיוק היא רוצה, אבל היא יודעת בודאות שלא את "זה".

לעיתים אני חושבת שגם אני לוקה בהפרעה הזו. אני מתבוננת ומגלה לא מעט איים של חוסר שביעות רצון בחיי . אני לא מרוצה מהעבודה, מכמות העבודה, מיחסיי עם חבר, והתקשורת עם ילדיי.. ועוד כהנה וכהנה.

הבוקר בעת צעידה בשדה הרמתי את עיניי מהשביל שרגליי גומעות אל האופק. נזכרתי באחי הצעיר, רוכב אופנוע מושבע , שסיפר לי שאחד הכללים ברכיבה על אופנוע הוא להרים את העיניים מהטווח הקרוב ולראות את התמונה המלאה. הרחבה.

והתמונה המלאה היום- השדה המאפיר בסתיו ופאותיו הירוקות מן הצד , העננים התלויים בקלילות בשמיים , ממתינים להתגשם כדבריה של ד"ר נעמה אושרי- כל אלו הרחיבו את ליבי באחת, והסיטו את את מוחי השקוע בתוך סבך מחשבות מטרידות- על העבודה, על המשימות, הסדנא הלא מוצלחת שהנחיתי אתמול, הביקורת העצמית.

נשמתי נשימה עמוקה. "הכל בסדר" אמרתי לעצמי- אין דבר בחיי שאני רוצה באמת לשנות. אני חיה את חיי לפי בחירותיי. טוב, בדרך כלל. 

חוסר שביעות רצון היא הוויה. מצב פנימי. תודעתי. בחירה לראות מה שאין ולא את מה שבאמת יש. לעיתים אני חושבת שזה אפילו סוג של התמכרות. מחנכים אותנו כל חיינו לרצות עוד,

ללכת EXTRA MILE,

לתכנן את החסכונות שלנו לעתיד.

לא להסתפק במה שיש. להרוויח יותר כסף. זה אולי מניע אותנו לפעולה, אך גם מונע לראות מה שכבר יש, מה שמתקיים ברגע זה. וגרוע מכך, לעיתים אנחנו כל כך רגילים לרצות עוד עד כי איננו עוצרים לרגע לבדוק בכלל מה יש. ולפעמים מה שיש הוא בדיוק מה שרצינו, והוא נפלא.

אותן חוויות נחוות אחרת בימים שונים. כשאני מסופקת מבפנים, רחבה, כל מה שאני פוגשת נראה אפשרי. כשאני מכווצת, מצוברחת, כועסת, עצובה- כל מה שאפגוש יראה כסיבה למצבי. "חרדה מחפשת נושא" ציטטה לי תלמידה אהובה. משהו בחוץ לתלות עליו את המצב הפנימי. 

עמית ספר לי שאחד העובדים שלו אמר לגננת של בתו שלא תשתמש בביטוי " מה שיוצא אני מרוצה"- זה מחנך לבינוניות, טען נגדה. האומנם? עבורו אין ספק, תמיד הדשא של השכן ירוק יותר. 

לאחרונה שילח אותי לדרכי אותי אחד הארגונים עמם אני עובדת . אם הייתי שכירה היו קוראים לזה"פיטורין" . הפסקת עבודה.

 "היא נוקשה. היא לא קשובה לאלינו" טענה ההנהלה בפני המנכ"ל שנע בחוסר נוחות בכיסאו כשהעביר לי את המסר.

ישבתי שקטה מולו, תודה לאל למודת ניסיון, ורק הקשבתי. רשמתי את הערותיו והודיתי לו על המשוב והמראה שהציבו בפני. 

לא תירצתי, לא התנצלתי, לא התווכחתי. מה יש לי להתווכח עם מה שהם מרגישים?

ומאידך, בתוכי נעלבתי. מה זה נעלבתי. אני נוקשה?!

"זו צריכה להיות הקלה" אמר לי בודהה בן ה-10 שלי. "את לא אהבת ללכת לשם..." שיקף לי בתבונה.

אז אם לא אהבתי ללכת לשם (וזה נכון) אז איך אני מצפה שהם יאהבו לעבוד איתי???

אנשים אטומים ככל שיהיו מרגישים מה אתה חש כלפיהם. אי אפשר לזייף את פה.

אבל האגו גאוותן, הוא רוצה הכל- גם ללכת בחוסר חשק, או בתסכול וגם לצפות להצליח במה שאתה עושה.

אי שביעות רצון נובעת מהאגו . האגו המאוכזב, הפגוע, הגאוותן או הכועס. זה שרוצה עוד, שמודד הכל במעשים.

הפילוסופיה של היוגה מזהה את שביעות הרצון , סנטושה, כאחד המרכיבים החשובים באורח החיים. מזהה אותו כבלתי תלוי במתרחש בחוץ, כי אם הוויה פנימית.

לא במשמעות של תחושת שובע - תפיסה חומרנית רואה בשביעות רצון כניעה, או ויתור, מכיון שרעב הוא המניע אותנו לחפש מזון- להביאנו לכדי סיפוק.  

או בתפיסה רוחניקית המפרשת מצב זה כהשלמה וציפיה לחוות שלווה כתוצאה מכך, ומתרצת חוסר עשייה.

בתרגול להיות שבעת רצון אני מתבוננת סקרנית במציאות- החיצונית והפנימית. מתי אי שביעות רצון עולה? ממה היא נובעת? כיצד היא מופיעה?

אני עוצרת כדי להתבונן בעיניים פקוחות וערניות . מרימה עיניים מהשביל הצר לראות את הנוף הרחב.

מזכירה לעצמי שבמסע הזה במעלה ההר , ככל שאתה עולה גבוה יותר, יש ימים מעוננים בהם הנוף נעלם מן העיניים, אך עדיין נמצא שם, למרות שאני לא רואה אותו.

סנטושה. להיות מרוצה ממה שיש. בעיקר מבפנים.

פורסם לראשונה בפורטל נו מיינד ספטמבר 2014

 2015  © כל הזכויות  שמורות