Ha Ilanot St 17
kfar ma'as
Israel

0544395748

סיגל ביבר יוגה תרפיה

מהמזרן לחיים

סיגל ביבר

 יוגה תרפיה

 

נפרדנו כך

sigal biber

 

לפני כמה ימים גיליתי שמישהי, מורה ליוגה דוקא, שאנחנו חברות יחד באותה קבוצת פייסבוק, חסמה אותי. אנפרנדד מי. מה שנקרא.

הייתי בשוק. ראשית כי לא הבנתי בדיוק למה, חפרתי שוב ושוב באינטראקציה שהיתה לנו (סביב מכירת ספרי יוגה שלה) ולא הצלחתי להבין מה בהתכתבות שלנו גרם לה לאקט האלים הזה של הניתוק. ולא שהקשר אתה חסר לי. פשוט הדחייה. שנית, נעלבתי כמובן. איך מישהו מעולמי דוחה אותי כך מעליו.

ובאותה נשימה, פרסמתי פוסט בקבוצה אחרת, ולצד תגובות אוהדות ולייקים, חטפתי בראש ביקורות צוננות על מה שכתבתי.

לרגע נזכרתי באמא של טאמפר, הארנב מהסרט במבי, שמזכירה לו ש "אם אין לך משהו נחמד להגיד, עדיף שלא תאמר דבר"...

ולעניין, אלו רק שתי דומאות לנושא שאני פוגשת לאחרונה שוב ושוב- דחייה.

מה היא עושה לי? איך היא מפעילה אותי.

במוצא"ש צפיתי בסרט המטלטל "ויפלש". העלילה מוגללת מערכת יחסים בין מתופף, נגן ג'אז מוכשר ומחונן ומנצח התזמורת המהולל להרכבו הצטרף. המנצח נוהג להתעלל רגשית ופיזית בנגני התזמורת שלו ומביא אותם אל הקצה, אל הגבולות של עצמם במטרה להביאם לביצועים יוצאי דופן ובולטים באיכותם. "כל הכבוד" אומר המנצח "הוא צמד המילים הכי מוביל לבינוניות בעולם". משהו כזה. 

התנהגותו לא היתה עוברת שום הורה או בית משפט. ועם זאת... הגיבור יוצא מגבולותיו ונוסק בבביצועים מדהימים. מגשים את הפוטנציאל שבו.

יצאתי מהסרט מוטרדת וחסרת שקט. כשאותי הובילו בגסות כזאת אל גבולותיי, כשהיו לי מורים שהשפילו אותי, התעללו בי, דחקו בי, בשלב מסויים, עזבתי אותם. עזבתי, וגם הכרתי והוקרתי את מקומם בהתפתחות האישית שלי ובצמיחתי.

איינגר, אחד המורים הבולטים ביותר בדורנו בתחום היוגה היה נוהג לעלוב ולעיתים אף להכות את תלמידיו.

לרוב מטרת ההשפלה הינה מיסוס האגו של התלמיד, מיסוס הכבוד העצמי והגאווה על מנת שייתמסר אל המורה היודע התמסרות מלאה. וזו מביאה את התלמיד אל מחוזות שלא יכול להגיע אליהם אילולא היה נפרד מזהותו העצמית. זהותו הישנה שהגבילה אותו למהות מסויימת.

מטריד אהה?

פרידה היא בצורה מאוד מסויימת , סוג של דחייה. אפשר להתווכח על זה. ואפשר רק להניח שמשהו שהיה מתאים, לא מתאים עוד, אז נפרדים. יש כאלו שחווים את זה כמו דחייה. 

כדי לצמוח, לגדול, גרעין האבוקדו מבקע את עצמו. נפרד ממה שהוא ועובר מטמורפוזה - להיות עץ צעיר שיצמיח אבוקדו בעצמו.

המפגש עם דחייה, עם בבואות במראה שלא מוצאות חן בעיני מכאיב. אין ספק. אפילו מכאיב מאוד לעיתים. אך הוא בלתי נמנע עבורי.

אני מבקשת לדעת מהו העור שעלי להשיל בדרכי ליהיות עץ. מה מיותר, מה הפסיק לתמוך בי, מה עוצר אותי. עלי להפרד ממה שהייתי כדי להיות מישהי חדשה. שצמחה על ברכיה של הנושנה, אך אינה היא עוד.

וכאן יש הסכמה לעובדה שלא כולם יאהבו את זה, או לא כולם יאהבו אותי. ולהיות שוות נפש לכך.

וההסכמה להכיר כי תמיד יהיו כאלו שיאהבו אותי, את ההרצאה שלי, את השיעורים שלי, את הכתיבה שלי, וכאלו שממש לא, היא עבורי התבגרות.

תמיד יהיו כאלו לכאן ולכאן.

מה שבטוח, אני מקווה שלעולם לא אעצור.


 2015  © כל הזכויות  שמורות